השלבים בדרך להחלמה

אז איך בעצם מתחילים את התהליך? ולאן אני רוצה להגיע? מהחוויה שלי, כשהתחלתי לקרוא בספרים על החלמה מילדות בבית שלא תפקד רגשית, בהתחלה ההתרגשות שלי היתה אדירה. הרגשתי שמישהו סוף סוף נותן לי אישור לכל מה שאני מרגישה. אבל, בספרים האלה גם מתואר תהליך החלמה. כל ספר והדגשים שלו. ואז התחלתי להרגיש חוסר אונים. איך? איך לעזאזל מגיעים לנקודה הזאת שבה מרגישים יותר טוב? זה נראה לי בלתי מושג ואפילו קצת מתסכל שהם כותבים על זה כשבאמת שלא האמנתי להם שזה אפשרי. המשכתי לחפור. הקשבתי להרצאות באינטרנט. נתקלתי בעוד ועוד אנשים שהתעקשו שזה אפשרי. אפשר לחיות חיים יותר מאוזנים גם אחרי כל מה שקרה בילדות. לאט לאט התחלתי להאמין גם. בניתי לי בראש מפה מנטלית של איך זה ירגיש. והתחלתי ללכת בשביל.

חמלה
עוד מילה לפני שאני נכנסת לשלבים. לפני הכל, ממש בתחילת הדרך שלי, נפגשתי עם אישה שבעצמה מתמודדת עם קושי של ילדות בצל הורה אלכוהוליסט. ניסיתי להיעזר בה כדי להקים לעצמי קבוצת תמיכה. היא לא יכלה לעזור לי עם הקבוצה, אבל היא אמרה לי שני משפטים שנחרטו בי והתחילו אצלי תזוזה:

"קודם כל, חשוב שתדעי שאת לא לבד. ודבר שני – זאת לא אשמתך."

שני המשפטים האלה הציפו בי כל כך הרבה כאב. על האשמה שאני נושאת, על הבדידות. מאז אני משננת אותם לעצמי. הבנתי שאיך שאני היום, עם כל הקשיים, זאת פשוט תגובה נורמלית ונפוצה כשחווים ילדות לא בריאה. זה מאוד עוזר לי למצוא חמלה כלפי עצמי ברגעים הקשים שלי.

השלבים שלי בדרך להחלמה
עם הלמידה הבנתי שכשאני קוראת על אנשים ש"הצליחו" לצאת מהמעגל הבין דורי, אני קוראת בעצם את סוף המסלול. שיש שלבי התפתחות ומודעות שצריך לעבור כדי לאפשר את השינוי שהם מדברים עליו. שחייבים לצעוד בשביל. אבל הרגשתי שחשוב לי לדעת מה צפוי לי. שזה מה שייתן לי את התקווה והכח להתחיל את ההליכה.

אני מפרטת פה את השלבים שאני עברתי (ועוברת), ומה הנושאים שכדאי לקרוא עליהם בכל שלב. חשוב להבין שהשלבים הם לאו דווקא לינאריים – את עשויה למצוא את עצמך מדלגת בין השלבים וחוזרת אחורה, על-פי מה שאת צריכה באותו רגע. אני גם בטוחה שיש עוד המון ספרים, הרצאות ומאמרים שכדאי לקרוא בכל נושא. אשמח כמובן לקבל המלצות שאוכל להוסיף פה לטובת כולן.

שלב 1: יציאה מהכחשה (קבלה של העבר) ואבל על הילדות האבודה.
בשלב הראשון אני בכלל מכירה בזה שהעבר שלי משפיע עלי היום ומקבלת את העבר שלי . הבנתי שאני, כמו המון אנשים, חיה באמונה שהעבר שלי לא משפיע על החיים שלי היום. עצם ההבנה שהעבר שלי אכן משפיע עלי – זאת הקבלה של העבר. השלב הזה כולל גם אבל על הילדות האבודה שלא קיבלתי.
נושאים מומלצים לקריאה:

כשהתחלתי לקרוא את הספרים בנושא של "ילדים בוגרים" שגדלו בבית לא מתפקד ריגשית, הבנתי שחשוב לקחת את ההבנה של העבר למקום של לקיחת אחריות – ולא למקום שבו מותר לנו להתנהג איך שאנחנו רוצות. לא להשתמש בזה כתירוץ, אלא להתחיל להסתכל ולהבין את החיים שלנו – חיים של תגובות אוטומטיות חסרות מודעות.

בשלב הזה חשוב להתחיל להיות במגע עם אנשים בריאים. ללכת לטיפול, להצטרף למפגשים קבוצתיים מונחים, להיות סביב אנשים שרוצים עבורינו חיים טובים יותר, שמבינים מה עברתנו ויכולים להבין אותנו.

בשלב הזה את גם עשויה לזהות דפוסים התמכרותייים ומזיקים בהתנהגות שלך ובדרך החשיבה שלך. לא מדובר על התמכרות למשהו פיזי, אלא התמכרות לתחושה שמקבלים כאשר מתנהגים בדפוסים מזיקים. זה חשוב לזהות אותם כדי לדעת שזה קיים בך. שוב – לקבל את המצב כפי שהוא.

זה גם שלב שבו אני מתחילה להכיר בעבר, להתאבל על הילדות האבודה שלא היתה לי. הרבה כאב יכול לצוף בשלב הזה. התפכחות אמיתית מהרבה הכחשות ורציונליזציות ששמרו עלינו עד היום. במקום ההכחשה מגיע כאב. זה שלב שכדאי להיות בטיפול רגשי, להיזכר בילדות, לחיות מחדש ת הסיטואציות ולאפשר הפעם לרגשות והכאב להיות. כשאנחנו לא בורחות מהכאב, הוא יכול להעבור דרכנו ולהתחלף במשהו חדש.

שלב 2: להבין את ההשפעות של הילדות. להתאבל על השנים של ההכחשה.
בשלב הזה אני מבינה מה נחשב בעיני נורמלי כיום בגלל העבר. אני לומדת לזהות מה בתוכי הוא תוצאה של הילדות. מה היה בילדות שהביא אותי למקום הזה. איך זה השפיע על מי שאני היום.
נושאים מומלצים לקריאה:

בשלב הזה אני מבינה איך אני ממשיכה לשחזר את העבר ובטוחה שהעבר קיים גם בבית שלי היום. איך זה מתבטא במערכות היחסים שלי ובתחושה התמידית שלי שמשהו אצלי לא בסדר. בשלב הזה הבנתי לעומק את התכונות של נשים שגדלו בבית בלתי מתפקד ואיך הן מתבטאות אצלי. למדתי בשלב הזה על סינדרום הטראומה, על תלות שיתופית (codependency), ועל משולש הדרמה. כל הנושאים האלה עוזרים לי להבין מה בעצם קורה פה, למה אני מרגישה שאין לי באמת הבנה של התגובות הריגשיות שלי, ומה עיצב את מי שאני היום. אני מבינה שמה שנחשב בעיני "נורמלי" כצורת תקשורת הוא בעצם צורת תקשורת מאוד לא בריאה מבוססת על דרמות ותגובות אוטומטיות. אני מכירה בכך שמה שאני רגילה לחיות לפיו הוא לא בריא.

בשלב הזה אני בעצם מסתכלת על הילדה הקטנה שהייתי, בדיעבד, ומגלה כמה פגועה וכועסת, מתביישת ונטושה הרגשתי. איך הילדה אף פעם לא באמת הרגישה או ראתה את זה. בגלל ההכחשה לא באמת הבנתי את הדברים ולכן לא יכולתי לרפא אותם. זה שלב שבו אני מבינה שהילדה בתוכי פעילה מאוד ומנהלת לי את החיים ואת התגובות. אני לומדת לזהות מתי היא מופיעה, ולומדת לדבר איתה. הדיבור עם הילדה מביא להרבה ריפוי. 
בשלב זה אני מתאבלת על השנים הארוכות שבהן חייתי בהכחשה ורציונליזציה. אני מבינה שחייתי שנים עם פרסונה שעזרה לי לשרוד הילדות, אבל הפרסונה הזאת היא לא באמת אני. אני מתחילה לנסות להבין – מי אני באמת.
בשלב הזה אנחנו עשויות לנתק קשרים עם אנשים שאנחנו מרגישות שמושכים אותנו "למטה", לתקשורת לא בריאה, שעכשיו פיתחנו מודעות אליה. אנשים שמושכים אותנו להישאר ב"פרסונה" שלנו במקום להיות מי שאנחנו. חשוב לשים לב שיש סיבה לניתוק. בשלבים מתקדמים יותר, אחרי שאנחנו מגדירות את עצמינו מחדש עם גבולות בריאים יותר, ייתכן ונוכל לחזור להיות בקשר עם האנשים האלו, בלי שזה יפעיל אותנו ויחזיר אותנו לדפוסים לא בריאים.

שלב 3: יציאה מהמעגל (למידת "נורמלי חדש". לומדות להרגיש ולסמוך על עצמנו).
בשלב הזה אנחנו לומדות איך החיים אמורים להיות, כי אף אחד לא סיפר לנו. לא ראינו מודל של חיים בריאים. אנחנו מתבוננות בילדות בעיניים חדשות, מוצאות מה בילדות כן אהבנו, מה אנחנו רוצות לשמור ומה אנחנו רוצות לא לשחזר. מבינות איך אנחנו רוצות שייראה הבית שלנו ואיך אנחנו רוצות שתיראה המשפחה שאנחנו נקים לעצמינו. לומדות מה אנחחהו אוהבות, מה אנחנו מרגישות, ולומדות בעיקר לסמוך על עצמנו. אנחנו מבינות שרק אנחנו יכולות להוציא את ה"אני" האמיתי שלנו אל האור ועובדות על בניית גבולות חדשים, והעדפות חדשות שמייצגות יותר טוב את מי שאנחנו באמת.
נושאים מומלצים לקריאה:

בשלב הזה, כמו בשלבים הקודמים, אני מאמינה שממש כדאי להיות בטיפול, או בקבוצת תמיכה או בשניהם. יש המלצות בעמוד ההמלצות שלי. זה שלב שהו חשוב להמשיך לעבד את העבר ואת הרגשות כדי להתקדם בסקאלה של המודעות. קבוצה אמוד עוזרת להבין שאנחנו לא לבד ולקבל חיזוק ותיקוף לרגשות החדשים שאנחנו לומדות להרגיש. אנחנו צריכות להרגיש שיש לנו מקום בטוח שבו אנחנו לומדות מה כן נורמלי, מה כן בריא, מה לא בריא. אנחנו לומדת להבין מי היו הדמויות בילדות שכן לימדו אותנו על חיים בריאים. כמעט לכל אחת יש גם מקומות בילדות שבהן חוותה חוויה שונה – אם אצל סבתא תומכת, מורה מעודדת או כל דמות אחרת שהעניקה חוויה ומודל של תמיכה בריאה ויחסים בריאים. למדתי לזהות איפה היו המקומות האלה בילדות שלי שנתנו לי את הכוחות לדעת שמה שקורה לי היום זה לא טוב לי ושאפשר יותר טוב. 

אני מתחילה בעצם לרפא את הילדה הפנימית. אני לומדת לזהות ולהרגיש את הרגשות שלי, לזהות מה הילדה שבתוכי צריכה ולתת לה את זה – במילים, בחיבוק. אני לומדת להיות ההורה של עצמי. בשלב הזה אני מתאבלת על אובדן הילדות, על העובדה שלא היתה לנו משפחה "נורמלית". אני מודה בפני עצמי על הרגעים הקשים בילדות, על ההזנחה. זה שלב שבו צריך להתחיל להרגיש את הכאב. לא לברוח ממנו.

אנחנו לומדות מה לא ידענו כל השנים. הדבר הזה שנראה שכולם יודעים ואנחנו לא – מין מפה מנטלית של בריא/לא בריא. 

זה שלב של המון צמיחה ומודעות וריפוי. למדתי מה אני מצפה מהחיים, איך אני רוצה שהחיים שלי ייראו, מה חשוב לי, איך להגיד "לא" למה שלא עושה לי טוב. למדתי לזהות: זה בריא –  זה לא בריא. פיתחתי כללים לזיהוי ומדידה של דברים, הבנתי פתאום איך העולם עובד מסביבי. למדתי מה היא אשמה נורמלית, הבנתי שיש אשמה בריאה, ויש אשמה שנובעת ממניפולציה, ואיך להיזהר ממנה. קראתי שוב ושוב את המאמרים מהשלבים הקודמים, כל פעם ממקום חדש של הבנה.

בשלב הזה למדתי המון על עצמי ועל העולם. הרגשתי לפעמים שאני "יוצאת מהמטריקס", פתאום רואה איך החיים שלי באמת. מה קורה סביבי בין אנשים. הפסקתי להיות מופעלת אוטומטית והתחלתי להבין מה באמת קורה פה.

שלב 4: הגדרה של "עצמי חדש". צמיחה, התבגרות ולקיחת אחריות
זה השלב שבו כל החלקים מתחברים.
נושאים לקריאה:
תקשורת מקרבת
איך להפסיק לחיות כקרבן
איך גדלים מילדות להורה נרקיסיסט
ללמוד איך לא להיות אמא נרקיסיסטית
נפרדות, התמזגות ומה שביניהם
להכיר את "העצמי"

כאן אני מגדירה לעצמי את ה"עצמי" החדש שלי, אחרי שהסרתי את כל הקליפות, שכבות ההגנה וההדחקה, והצלחתי להגיע למהות של עצמי. בשלב הזה, אחרי ההחלמה בעצם, לומדים פשוט להיות. להיות האני האמיתי. הכל מתחבר.

לפעמים אני שומעת על אנשים שמספרים איך הגיעו למקום הזה בחיים וזה נראה לי בלתי מושג. אבל הבנתי שלמעשה זה פשוט עניין של רמת מודעות ורמת התפתחות. האנשים האלה פשוט יותר מודעים ומפותחים פשוט כי הם כבר עברו תהליך. הם היו בדיוק באותה נקודת התחלה והתקדמו. זה משהו שאנחנו יכולות ללמוד ולהשיג – עם כל השלבים הקודמים.

בשלב הזה נעשים חכמים במערכות יחסים ואיך הן עובדות. לומדים לראות דפוסים ומקבלים הבנה מערכתית של מערכות יחסים. בשלב הזה לומדים לפתור קונפליקטים בצורה פשוטה, אבל במקביל גם רואים איך הקונפליקט הוא סימפטום למשהו גדול יותר במערכת. בשלבים הקודמים לומדים איך לתקשר ולפתור בעיות. למשל לומדים להגיד "לא" ואיך לבטא מה אני רוצה. בשלב הזה הכל מתחבר – אני מבינה איך התפיסה העצמית שלי משפיעה על כל המערכת. איך זה משפיע על היכולת שלי להיות אני האמיתית. אני לומדת איך להגדיר את עצמי תוך חיבור לאחרים  בחיים האמיתיים. בשלבים הקודמים ייתכן ואנחנו ניתקנו קשרים עם אנשים שמולם אין לנו כוחות להשתנות. בשלב הזה אנחנו יכולות כבר להגדיר את עצמינו כשאנחנו עדיין מחוברות לאחרים. זה שלב שבונים בו עמוד שדרה ועור חזק. פחות מתמזגות באחרים.

זה בעצם שלב שבו אנחנו עוברות את ההתבגרות שלא עברנו בילדות. אנחנו מתבגרות לגיל שבו אנחנו עכשיו. אני מפסיקה לחוות את עצמי כילדה כל הזמן. מתחילה לחוות את עצמי כבוגרת. זה מה שהיה חסר לי – אין לי מודל לראות, להרגיש ולחוות מה זה אומר להיות אדם בוגר ובריא. ולכן אני צריכה להתוות לעצמי את הדרך. אנחנו גם מתחילות לעלות בסקאלה של המודעות. לומדות להפריד בין מחשבה לרגש, כך שהרגשות לא ישלטו בתהליך המחשבה. לומדת לזהות רגשות, לנהל את הכעסים ולשלוט בתגובות האוטומטיות. אני למדתי מיינדפולנס שמאוד עוזר לי בתהליך הזה.

בשלב הזה אנחנו משנות מצב תודעה. אנחנו מתחילות להחליט מה נחשוב ומודעות לרגשות שלנו. אנחנו מסוגלות להכיל את משפחת המקור שלנו בצורה בוגרת, בלי להיות מופעלות. אנחנו מתנתקות מסיטואציות ובאמת לא איכפת לנו. אנחנו יותר צופות ופחות מופעלות. אנחנו מתחילות לייצר את המציאות של עצמינו ומפסיקות לפעול ממקום של קורבן. זה שלב שהוא תהליך מאוד עמוק שיכול לקחת כל החיים. זאת בעצם ההתפתחות הרוחנית שלנו בחיים. בעזרת ההתפתחות הזאת אנחנו משיגות יותר בגרות וחופש. אנחנו סוף סוף יכולות להתחיל לחיות את החיים שלנו.

לסיום

לסיום אני מביאה פה שיר טיבטי שהיכרתי דרך אחת המורות בדרך שלי. שיר על העליות והמורדות שאנחנו חוות בדרך לשינוי הדפוסים. זאת דרך לא פשוטה שדורשת הרבה מודעות ועבודה קשה, אבל אני מאמינה שבסופה יש שיפור אמיתי.

השראה / הבור (שיר טיבטי)

אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.

אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.
עיני פקוחות:
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.

אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני עוקף אותו.

אני הולך ברחוב אחר.

אני מאחלת לך שתמצאי את הדרך שלך.
באהבה
שלי

מקורות מידע נוספים:

  • שלבים הכרחיים בתיקון פציעה נפשית של ד"ר יאיר כספי, שהוציא את הספר "הילד שכמעט הציל את אמו". יאיר כספי כתב ספר על ילדות בצל אמא חולת נפש. להרצאה שני חלקים: חלק א'חלק ב'. בהרצאה הוא מפרט את השלבים שהוא רואה כהכרחיים לתיקון פציעה נפשית.
  • ג'רי וויז – הוא היה ה"מנטור" הוירטואלי שלי בתחילת התהליך. לא דיברתי איתו מעולם אבל אני אסירת תודה על ההרצאות שלו. הוא מומחה לילדים בוגרים לאלכוהולסיטים וגם לילדים בוגרים להורים נרקיסיסטים. בנה תכנית לשיקום מילדות לא בריאה ואיך לבנות "עצמי" חדש. הרבה מהמידע פה מבוסס על הרצאות שלו. מומלץ. Jerry Wise.