תפקידים במשפחה

על הנושא של תפקידים במשפחה שמעתי הרבה פעמים. האמת שרק כשכתבתי בצורה מסודרת את העמוד הזה אני חושבת שהתחלתי להבין את התפקיד, או יותר נכון תפקידים, שלי במשפחה. שמתי לב כמה זה עוזר לי להבין את האסטרטגיה שבחרתי כילדה. זה גם עוזר לי להבין איך לנסות לצאת מהדפוסים – במה כדאי לי להתמקד, מתוך הבנה של התפקיד שלי בילדות.

אז במה מדובר? מחקרים בתחום המערכת המשפחתית מראים כי ילדים מאמצים לעצמם תפקידים על פי הדינמיקה הקיימת במשפחה. כתגובה לתחרות במשפחה על תשומת הלב, כל אחד תופס לו אסטרטגיה אחרת כדי להרגיש כמו אינדיבידואל. הדינמיקה הריגשית במשפחה בלתי מתפקדת היא בסיסית וכמו כל דינמיקה אנושית, היא צפויה. הפרטים עשויים להראות שונים, אבל הדינמיקה של מערכת האנושית הריגשית היא זהה לכל בני האדם באשר הם, ולכן אפשר להגדיר תפקידים אשר יוצרים הזדהות מפתיעה אצל כל אחד כמעט. ברור שהנסיון לתת ארבעה תפקידים שמתארים את כל בני האדם הוא סכמטי מאוד ולא מדוייק, יחד עם זאת, יש קוים שמתאימים להרבה אנשים ואני מצאתי שזה עוזר לי אפילו שזה לא מאוד עמוק…

אז לפי התיאוריה של התפקידים, ישנם ארבעה תפקידים בסיסיים שילדים מאמצים כדי לשרוד במשפחה שבה חוסר כנות, בושה וחוסר תפקוד מנהלים את המשפחה. חלק מהילדים שומרים על התפקיד גם כבוגרים בעוד שאחרים מחליפים תפקיד כשהדינמיקה במשפחה משתנה – למשל כשאחד הילדים כבר עוזב את הבית וכדומה. ילד יחיד עשוי לשחק את כל התפקידים בזמנים שונים. על-פי המחקרים התפקידים פעמים רבות מושפעים מסדר הלידה, ועשויים להתחיל מחדש אם יש יותר מארבעה ילדים (כלומר ארבעה תפקידים), אך זה לא תמיד קורה בסדר הזה. התפקידים גם מושפעים מפרמטרים כמו הפרשי הגיל בין האחים, והצורך המשפחתי בכל זמן נתון. יש ילדים שמאחדים מספר תפקידים אצלם, למשל אם יש ילד יחיד או פחות מארבעה. התפקידים המשורטטים כאן הם אופייניים לתרבות המערב (ואולי אפילו ספציפית לתרבות האמריקאית), אך יכולים להתאים לכל תרבות וכאמור, הרבה אנשים מזדהים עם תיאורי התפקידים.

"גיבורת המשפחה" (The Hero) – הילדה האחראית, המוצלחת
לרוב, הילדה הראשונה שנולדת במשפחה (אבל לא תמיד), תיקח עליה את תפקיד ה"גיבורה". התכונות המאפיינות את התפקיד הזה כוללות להיות האחראית שתפקידה להביא ערך למשפחה. היא הילדה שנותנת למשפחה ערך עצמי כי בזכותה המשפחה נראית טוב כלפי חוץ. היא התלמידה הטובה, המקובלת. ההורים משתמשים בילדה זו כדי להוכיח שהם הורים טובים ואנשים טובים. זאת הילדה שתמיד נראית בוגרת לגילה. היא לוקחת על עצמה את תפקיד ההורה בגיל מאוד צעיר, הופכת למאוד אחראית ותמיד מסתדרת ולא צריכה כלום. היא עשויה להיות מאוד השגית, ה"כוכב" של המשפחה. מה שהמשפחה הכי מעריכה – בזה הילדה תצטיין. היא פעמים רבות תנהג כ"הורה קטן", או אשת הסוד של ההורים. נשים שחיו תחת התפקיד הזה פעמים רבות נאלצות להקריב את ילדותן. הן "מבוגרות" נצחיות, גם בגיל 5, ואחראיות לדאוג לכולם ולהכל סביבן.

כבוגרת, ילדה זו גדלה להיות מאוד בשליטה, נוקשה ומאוד שיפוטית (אם כי אולי בדרכים מאוד מעודנות) כלפי אחרים ובסתר גם כלפי עצמה. היא מאוד מצליחה על פני השטח, מקבלת המון תשומת לב חיובית, אבל היא מנותקת מחיי הרגש הפנימיים שלה, ומהעצמי האמיתי שלה. היא פועלת בעצם ממקום פנימי שבטוח שהיא אינה ראויה ואינה מרגישה בטחון. המחיר על התפקיד הזה בילדות הוא איבוד היכולת לדעת איך להירגע ולהנות מהחיים. הספונטניות והתשוקה לחיים הוסתרו עקב האחריות האינסופית שלקחה על עצמה. כתוצאה מכך, היא נוטה להיות מאוד מצליחה אבל רצינית ואינטנסיבית בכל מה שקשור לחיים.  אישה שגדלה בתפקיד זה מספרת למשל שהטילו עליה להיות אחראית על אחיה הקטנים, כלומר היא נענשה אם הם עשו משהו לא בסדר. קל לנחש שילדה כזאת תגדל עם צורך חזק מאוד להיות תמיד בשליטה על הכל תמיד. בגלל היכולת שלה להיות בהתאמה להגדרה החברתית של "הצלחה" היא בדרך כלל זו אשר כבוגרת הכי מתקשה אפילו להודות שבכלל יש משהו בתוכה שזקוק לריפוי.

איך לצאת מהתפקיד?
כדי לצאת מתפקיד הגיבורה, מומלץ לחפש דרכים להנות מהחיים ולפתח יכולת להיות ספונטנית. כדאי לנסות לחשוב על משהו שמעולם לא עשית, או שאת יודעת שאת לא טובה בו, אבל אולי תהני ממנו אם לא תהיי מוטרדת מהביצועים שלך. ואז – פשוט תעשי אותו. תמצאי את התנאים שבהם תוכלי להנות. אם זה ריקוד, ציור, טיול, צילום, כל תחום שאת פוחדת להתנסות בו. נסי להשתחרר מהחוק הלא כתוב שאומר שאת חייבת להיות מושלמת בכל מה שאת עושה. תמצאי משהו שאת יכולה לשחק בו, לא משנה כמה גרוע את עושה אותו.

יכול לעזור גם מישהו לדבר איתו שתוכלי לחלוק את כל המגרעות שלך בגלוי, כדי שתוכלי לחוות את הקבלה שלהם אותך עם כל המגרעות. את יכולה למצוא מטפל/ת, קבוצת תמיכה ,מעגל נשים, חוג, כל מסגרת עם עוד אנשים שאיתם תוכלי לחלוק צדדים בך שבהם יידעו כמה את לא מושלמת ועדיין יקבלו אותך.

המורדת – הכבשה השחורה (The Scapegoat)
לרוב, הילדה השניה במשפחה, אך לא תמיד, תקבל את תפקיד ה"כבשה השחורה". התפקיד שלה הוא לתת למשפחה תחושה של תפקוד ובריאות על-ידי זה שהיא הופכת להיות הלא בריאה ה"רישמית" של המשפחה, ה"תפוח הרקוב". על-ידי כך שהיא הופכת לבעיה המרכזית של המשפחה, הכבשה השחורה מורידה את הלחץ מהמשפחה לחפש עוד חוסר תפקוד. לא משנה איזה בעיות אחרות מתחוללות במשפחה, כולם יכולים פשוט להצביע על הכבשה השחורה ולהגיד "אם לא היא, היינו משפחה פשוט נהדרת". זאת הילדה אשר המשפחה מתביישת בה. היא מחצינה את המתח והכעסים שהמשפחה מתעלמת מהם. היא מספקת הסחת דעת מהבעיות האמיתיות במשפחה. מידת ההתנהגות הקיצונית תיקבע על-ידי מידת חוסר התפקוד המשפחתי. ככל שהמשפחה לוקה ביותר חוסר תפקוד, היא תנהג בצורה יותר קיצונית כלפי חוץ. הכבשה השחורה מקריבה את איכות החיים שלה כדי לקחת עליה את המחלות של המשפחה. כשהיא עושה זאת, ילדה זאת מסומנת בתור "הבעיה" של המשפחה, במקום ההורה הלא מתפקד.

ההתנהגות שלה היא פעמים רבות פשוט קריאה נואשת לעזרה עבור כל המשפחה, והיא גם זאת שמפגינה הכי הרבה כנות ריגשית במשפחה. פעמים רבות בזכות הכבשה השחורה המשפחה נכנסת לטיפול ומאפשרת הזדמנות לריפוי לכל המשפחה. היא משמשת בתור המפתח שמאפשר להיכנס ולהתערב במה שקורה בתוך המשפחה. למרבה הצער, פעמים רבות הילדה תחשוב שהבעיה נעוצה בה  – עצמה. כמו שדיווחה אישה אחת: "אני זוכרת שבגיל חמש תהיתי למה אני כל כך רעה – מה לא בסדר איתי?".

פעמים רבות הכבשה השחורה מרגישה שלא מבינים אותה ושהיא לא משתלבת היטב, כמו שסיפרה אישה אחרת "ביליתי את ילדותי בחיפוש אחר הוכחות שאני מאומצת כי הרגשתי כל-כך שונה מהאחרים.. פשוט לא הרגשתי שייכת". היא בדרך כלל סובלת מקשיים בבית הספר כי היא מקבלת תשומת לב בדרך היחידה שהיא מכירה – בדרך שלילית. כבת נוער היא עשויה להיכנס להריון או להתמכר לסמים או אלכוהול.

כילדה היא פעמים רבות מאוד רגישה ואכפתית, ולכן היא חשה כאב כה גדול בתנאי המשפחה הבלתי מתפקדת. היא רומנטיקנית שהפכה לצינית וחסרת אמון באחרים. יש בה הרבה שנאה עצמית והיא יכולה להיות מאוד הרסנית כלפי עצמה. היא עשויה לבלות את חייה בדפוס של הרס עצמי, כולל שימוש בסמים ואלכוהול, חוסר יכולת לשלוט בכעסים ודפוסי היקשרות גרועים במערכות יחסים. יחד עם זאת, לרוב היא גם הראשונה במשפחה שתעבור איזשהו תהליך של החלמה.

איך לצאת מהתפקיד?
קודם כל חשוב לדעת שהתפקיד הזה של ה"בעייתית" הוא לא מי שאת. את ירשת את התפקיד כדי לאזן ולהחצין את חוסר התפקוד במשפחתך, ועשית זאת ללא מודעות בילדותך. כעת את זקוקה לצאת מהתפקיד בצורה מודעת.

כדי שתוכלי לפתח אחריות, עצמאות ויכולת, ייתכן שתצטרכי לעבור תהליך של אבל על כך שההורים שלך לעולם לא יהיו האנשים שקיווית שיהיו. ההורים שלך הם מי שהם. עכשיו את צריכה להיות ההורה של עצמך, עם עזרה של טיפול ותמיכה מאחרים, כדי להפוך להיות הבוגרת האחראית שאת באמת.

למשל, באחת המאמרים שקראתי הביאו דוגמה של אדם שכל חייו הבוגרים מאבד את מקום העבודה שלו, ולא מצליח לשמור על עבודה יציבה ורווחה כלכלית. אחרי עבודה עצמית הוא גילה שלמעשה ההתנהגות הזאת היא קריאה נואשת לעזרה ותקווה שההורים סוף סוף יהיו שם בשבילו. כאשר הוא הבין שהם לא היו שם בשבילו כילד, והם לא הולכים להציל אותו גם כאדם בוגר,  הוא עבר תהליך שבו התאבל על הפנטזיה הלא מודעת הזאת. לאחר מכן יכול היה לקחת אחריות על חייו, והפך לאדם יותר יציב כלכלית.

הילדה האבודה (The Lost Child) – המסתגלת – המרוחקת
לרוב הילדה השלישית במשפחה (לא תמיד) תקבל את תפקיד "הילדה האבודה". היא לרוב נולדת כשכבר אין למשפחה אנרגיה. כאשר המשפחה כבר שיבחה את כל ההישגים של ה"גיבורה" ומיצתה את הנסיונות ליישר את הכבשה השחורה ואין יותר מדי אנרגיה לילד השלישי. המסר שילדה זאת מקבלת הוא שהיא אמורה לא להזדקק לכלום – "רק תהיי טובה, טוב? תהיי נחמדה ושקטה ותדאגי לעצמך". אז ילדה זאת בדרך כלל נענית על-ידי כך שהיא נסוגה מבחינת ריגשית. ילדה זאת מתחמקת מהקשיים על-ידי נסיון להיות בלתי נראית. זאת ילדה שפעמים רבות תהיה מתבודדת, חולמנית, מפנטזת הרבה, קוראת המון ספרים, צופה הרבה בטלויזיה. היא מתמודדת עם המציאות על-ידי נסיגה ממנה. היא מכחישה שיש לה בכלל רגשות, ו"לא טורחת" להתרגז משום דבר. בגלל שלמדה לא לצפות מאף אחד שיהיה שם בשבילה, היא פעמים רבות מדחיקה את הצרכים שלה. תלונה נפוצה יכולה להיות שהיא מרגישה ריקה מפנים. היא עשויה לנסות למלא את החלל עם אוכל, ולפתח הפרעות אכילה או לפתח מחלות שונות כמו אסטמה ואלרגיות כדי לזכות בתשומת לב בכדי לשרוד.

ילדה זאת גדלה להיות אישה שלא מסוגלת לחוש כלום, וסובלת מערך עצמי נמוך מאוד. היא חיה על-פני השטח אבל לא נעשית מעורבת מדי בחיים של אנשים אחרים, ולא מאפשרת לאחרים להתקרב אליה מדי. היא מאוד פוחדת מאינטימיות במערכות יחסים. היא מאוד מבויישת ומופנמת, והופכת להיות מנותקת חברתית כי זאת הדרך היחידה שהיא מכירה להיות בטוחה מכאב. סופרים ושחקנים רבים הם "ילדים אבודים" שמצאו את הדרך להביע רגשות בעוד הם מסתתרים מאחורי דמויות.

איך לצאת מהתפקיד?
כדי לשבור את התפקיד יעזור אם תחליטי להיות יותר סקרנית לגבי החיים של אנשים אחרים שחשובים לך. שימי לב לנטיה שלך לשמור את עצמך מרוחקת ולשמור את הדברים שיטחיים, ובמקום זה תרגלי שאלות פתוחות שמאפשרות שיחה עמוקה יותר. כמו כן, הסכימי לקחת סיכון ולשתף יותר על עצמך. אל תתני לתפקיד שלך של להיות המרוחקת למנוע ממך את ההנאה והמשמעות של יחסים עמוקים עם אנשים.

ה"קמע" (The Mascot) – המפייסת – המשגיחה – המטפלת
ה"קמע", בדרך כלל הילדה הרביעי בסדר הלידה (לא תמיד). התפקיד המרכזי שלה היא הסחת דעת. היא לעתים קרובות תהפוך לבידור המשפחתי, ה"ליצן", על-ידי שימוש בהומור ותעלולים מגושמים כדרך להפיג את המתח כשהדברים יוצאים משליטה בבית. כאשר זאת הילדה הקטנה בבית, ה"תינוקת" של הבית, מתייחסים אליה כאילו היא קטנה מדי או טיפשה מדי כדי להבין מה קורה בתוך המשפחה. היא עשויה להגיד משפט כמו "הרגשתי כאילו שכולם יודעים מה קורה בבית, חוץ ממני. אני תמיד ניסיתי להשלים פערים ולהשיג את כולם במרוץ החיים".

פעמים רבות יש דפוס של חיים שלמים של בלבול לגבי איך לנהל את החיים הבוגרים, כתוצאה מהתפקיד בילדות. המשפחה, אשר מקבלת את ההנחה שזאת ילדה שברירית שזקוקה להגנה, פעמים רבות אכן מסתירה ממנה את המציאות.

כבוגרת היא תהיה מוערכת על טוב ליבה, נדיבותה והיכולת להאזין לאחרים. כל ההגדרה העצמית שלה מרוכזת באחרים והיא לא יודעת איך לדאוג לצרכים של עצמה. היא הופכת לאישה שאינה מסוגלת לקבל אהבה, אלא רק להעניק. פעמים רבות היא רוכשת חברים שהם למעשה מקרי סעד שהיא עוזרת להם ועשויה למצוא את עצמה מעורבת במערכות יחסים מתעללות בנסיון "להציל" את האדם השני. היא עשויה לפנות לתפקידים של עזרה כמו אחות, עובדת סוציאלית ומטפלת ריגשית. יש לה ערך עצמי נמוך מאוד והרבה תחושה של אשמה שהיא עובדת קשה כדי להתגבר עליה על-ידי היותה "נחמדה" (כלומר, אישה מרצה או codependent).

הצד הפחות מואר של התפקיד הזה הוא שיש מחקרים שמראית שסודות במשפחה נוטים לחלחל למטה ולהיות מוחצנים על ידי הילדים הצעירים במשפחה. זה לא בלתי נפוץ עבור ה"קמע" לחיות חיים כאוטיים לחלוטין, ואפילו לסיים במוסד למחלות נפש, תלוי במידת חוסר התפקוד שהיא סוחבת איתה באופן לא מודע ומחצינה אותו עבור המשפחה על-ידי ההתנהגות שלה. לחוסר תפקוד יש נטיה להתגלגל "במורד הגבעה", כלומר, ככל שחוסר התפקוד המשפחתי גדול יותר, הילדה הצעירה במשפחה תרגיש יותר לא מאוזנת.

איך לצאת מהתפקיד?
התחילי מלשאול את עצמך "מה התשוקות שלי? ממה אני מתעלמת? מתי אני נמנעת מלעשות דברים עבור עצמי בגלל שמישהו אחר יצטרך להקריב משהו עבורי?"

התחילי להחליף "זמן אחרים" – זמן שבו את עושה דברים עבור אחרים, ב"זמן שלי" – זמן שבו את עושה דברים עבור עצמך. את יכולה להתחיל עם דקות ספורות בכל יום, בייחוד אם את אדם שלא מבלה זמן בלעשות עבור עצמך או עם עצמך. המטרה היא לעבוד על העלאת המינון עם עצמך, כדי להגיע לאיזון. את הכי טובה עבור אחרים כאשר את דואגת לעצמך.

חשוב גם לזכור שכאב הוא חלק מהחיים. אנשים מפתחים כוח מתוך הכאב. אל תמהרי לפתור הכל ולנסות לגרום לכולם להרגיש יותר טוב. במקום זה – חפשי – והעריכי קונפליקטים ואפשרי לאחרים בחייך גם לסבול. התפקיד שלך הוא לא לתקן עבורם את הבעיות – אלא פשוט לאהוב אותם.

סיכום
כו שאמרתי בהתחלה, התפקידים אינם חקוקים בסלע, אך רוב האנשים מזדהים מאוד עם אחד או יותר מהתפקידים. חשוב לציין שאת אימצת את התפקיד/ים שלך על-פי מה שהכי מתאים לאישיות שלך. כל אחת נולדת כמובן עם אישיות מולדת. הקושי הוא שהאישיות שלך מתערבבת עם התפקיד שאת בחרת כדי לשרוד, ואת מקבלת זוית מעוותת על האישיות שלך. זוהי התפתחות לא מתפקדת כי היא מונעת ממך לראות את עצמך כפי שאת – בבהירות. כל עוד את מגיבה לפצעי הילדות ודפוסים ישנים, את לא יכולה להיות במגע עם מי שאת באמת.

האני המזוייף שאת פיתחת כדי לשרוד הוא לא מזוייף לגמרי – יש שם תמיד משהו מן האמת. למשל, אנשים שמגיעים למקצועות של טיפול, הם באמת אכפתיים, ולא פועלים רק מתוך היותם קו-דיפנדנט. שום דבר אינו שחור-ולבן. הכל בחיים כולל גוונים של אפור.

התיאור כאן הוא קצר מאוד, ומבוסס על מספר מקורות שונים אשר כולם משתמשים באותה טרמינולוגיה פחות או יותר. תיאורי התפקידים עשויים לעזור לך להתחיל לחקור את התפקיד שלך עצמך במשפחה שלך ואולי להבין טוב יותר את התפקידים של האחים האחרים במשפחה ואיפה את משתלבת במערך הזה. החלמה וריפוי עוסקים בעצם בלהיות מודעים לעצמנו וכנים בקשר לעצמנו כדי למצוא איזון בחיים. את יכולה ללמוד לראות את עצמך בבהירות רבה יותר, ובכנות רבה יותר, כדי שתוכלי להתחיל להיות אמיתית לגבי מי את באמת, במקום מה שאימצת לך כאסטרטגית השרדות. את פיתחת את הזהות שלך כתגובה למה שחשבת שההורים שלך מצפים ממך, או כתגובת נגד לאותה ציפיה. שתי הדרכים נותנות כח לעבר אשר מנהל את החיים שלך בהווה, במקום לראות בבהירות ולבחור אחרת כיום.

חשוב לזכור שאת לא חייבת להישאר תקועה בתפקיד לכל החיים. עצם המודעות לתפקיד שלך, תאפשר לך להתחיל תהליך שבו את מאתגרת את התפקיד, ומשנה את הדרך שבה את מתחברת לאנשים, ולעצמך. ככל שתראי את עצמך בבהירות רבה יותר, יהיה לך קל יותר למצוא איזון בחייך – למצוא אושר, הגשמה עצמית ושלווה.

מקורות:
Roles In Dysfunctional Families by Robert Burney M.A.
Which Child Were You? Roles By Birth, By Lynne Forrest
The 5 Ways Growing Up In A Dysfunctional Family Changes You — And How To Break The Cycle by Todd Creager