פוסט טראומה מורכבת

הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD) היא תגובה פסיכולוגית לאירוע מסכן חיים שגורם לתחושת חוסר אונים, או פחד. ההפרעה היא אוסף של סימפטומים שגורמים להפרעה באיכות החיים, ולכן היא נקראת "הפרעה"  (Post-traumatic stress disorder).

פוסט-טראומה מורכבת (Complex-PTSD) שונה מפוסט-טראומה בכך שהאירועים שיוצרים את הטראומה הם חוזרים ונשנים לאורך תקופה ארוכה במיוחד במצבים שגורמים לאדם להרגיש לכוד, חסר אונים או תחת שליטה של אדם אחר. כיום מבינים יותר ויותר שהשילוב של אירועים טראומטיים, לאורך זמן, בייחוד בשנות הילדות או ההתבגרות, משפיע על ההתפתחות הרגשית שלנו ועל התפתחות המוח.

תגובות פוסט-טראומטיות יכולות לכלול:

• • דריכות תמידית
  • חוסר ויסות רגשי
  • תגובות אימפולסיביות
  • נטיה לצעוק ולדבר בקול רם
  • קושי במערכות יחסים
  • המנעות מלהרגיש רגשות לא-נעימים
  • המנעות ממצבים שיכולים לעורר טריגרים
  • ועוד.

התגובות האלה יכולות להתעורר גם שנים אחרי החוויה, בעקבות טריגר. טריגר יכול להיות כל אירוע שמעורר תגובה רגשית חזקה כאילו חוזרים לאותה חוויה מהעבר. לאישה שחווה תגובה פוסט-טראומטית, הרבה פעמים קשה לזהות שמדובר ברגשות מהעבר, ונראה שמה שקורה עכשיו במציאות, הוא הגורם לתהעוררות הרגשות בעוצמה רבה שכזאת. בדרך כלל האדם האחר שנמצא בצד שמקבל את התגובה, יחווה אותה כחסרת פרופורציות.

כיצד הזיכרון הטראומטי נוצר בילדות?
כשאנחנו חוות פחד או מצב מציף התגובה הטבעית שלנו היא להגן על עצמינו. בעת מצוקה, המוח הקדמי, החושב נכבה והמוח התחושתי נכנס לפעולה (המערכת לימבית, האמיגדלה). המערכת הלימבית מעוררת תגובות אוטומטיות ונורמליות למצבים של סטרס – Fight, Flight, Freeze. כלומר, או שהגוף מתמלא אדרנלין ואנחנו מוכנות להילחם או לברוח. או, אם אין לנו שום תקוה להיחלץ מהמצב, אנחנו קופאות. 

כילדה, ככל שבילית יותר זמן במצב של Freeze, כלומר, התנתקת מהסיטואציה ולא יכולת לפעול, יש סיכוי גבוה יותר לפתח תגובות פוסט-טראומיות בהמשך החיים. באותו הרגע הדחקת את הרגשות שלך ועשית מה שאפשר כדי לשרוד. כילדה היית לכודה במצב שלא יכולת לצאת ממנו והרגשת חוסר אונים וזעם. יכול להיות שחווית גם תחושות קשות של חוסר ישע מול הורה גדול ומאיים, מה שעורר רגשות של פחד שקשה היה לך להתמודד איתו, בעיקר כאשר זה בא מההורים, האנשים שאמורים להגן עליך. במצבים כאלה בוודאי חשת שאין לך למי לפנות כי אותם הורים שאליהם את אמורה לפנות במצוקה, הם אלה שפוגעים בך.

חלק מהגורמים שעשויים לשהשפיע על התפתחות פוסט-טראומה מורכבת הם:

1. האם היה לך לאן לברוח כשהיית במצוקה?
2. האם היתה לך תחושה של חוסר איזון מבחינת כח, האם ההורה הרגיש גדול ומאיים? 
3. האם יש מישהו חיצוני אשר עזר ותמך בך בשעות מצוקה? מישהו שעזר להרגיש ביטחון ותחושה של נורמליות אחרת.
4. כמה זמן נמשך המצב שבו היית נסגרת ריגשית כדי להמנע מרגשות קשים מדי?
5. באיזה גיל חווית את החוויות הקשות בבית? (ככל שיותר צעירה ההשפעות יותר קשות).

שילוב של כמה מהגורמים האלה יכול ליצור טראומה שיכולה לצוץ גם אחרי שנים, אם היא לא מעובדת. גם שנים אחרי שעזבנו את הבית והפכנו לנשים בוגרות, אנחנו ממשיכות לסחוב חרדות לגבי עצמנו ולגבי מערכות יחסים, חרדות שלא תמיד אנחנו מבינות אותן. בעיני הקושי להבין את התגובות של עצמינו, חוסר המודעות לכך שמדובר בתגובות פוסט-טראומטיות, זה מה שעומד במהות של חוויית החיים של אישה שגדלה עם הורה בלתי מתפקד.

מחוות קטנות כמו הרמת קול, מבט כעוס או שינוי במצב רוח עשוי לשלוח אותך חזרה למקום פנימי שבו את מרגישה מבוהלת ומאוימת מחדש. בגלל שהפגיעה שחווית בילדות היתה כרוכה במהותה במערכת יחסים לא בריאה, מערכות היחסים עצמן הן הטריגר שמחזיר אותך לחוויות המאיימות. בגלל מנגנוני ההגנה שלך כילדה, את לא מצליחה להבין את הקשר. את לא מבינה למה את מגיבה כמו שאתה מגיבה. אולי את מרגישה בכנות שמקור המצוקה הוא מה שקורה עכשיו במציאות, ושאם רק תצליחי לתקן את המצב הנוכחי מול האדם שמפריע לך, תרגישי בסדר גמור. את לא עושה את ההקשר בין גודל המצוקה, בין התגובה הלא-פרופורציונלית שלך בהווה ובין הילדות שלך. את לא מרגישה שזה לא-פרופרציונלי. את לא יכולה להבדיל בין המציאות הנוכחית, למצב הפנימי שלך.

מה קורה לכאב המקורי?
כאשר כילדה נכנסת למצב הישרדותי מול מצב מפחיד או מלחיץ, זה עלול היה להביא למצב שבו את נמנעת מהכאב שאת צריכה להתמודד איתו עכשיו, כדי להצליח להישאר מודעת למה שקורה במציאות. הכאב המקורי עובר להיות מתחת לפני השטח, ומייצר מעין בריכה של רגשות לא מעובדים שעומדת בתוך עולמך הפנימי. כאב לא מעובד אינו נעלם, הוא מחכה למצב דומה שיעורר אותו ויעלה אותו לפני השטח ושתיזכרי בו. זה כאב ישן מהילדות שאת אפילו לא מודעת לו והוא מתעורר מטריגרים שקורים לך במערכות היחסים הבוגרות שלך.

מה הטריגרים להופעה של תגובות פוסט-טראומטיות?
כמו שחיילים עשויים להיכנס למצב פוסט טראומטי בגלל שישמעו רעש שמזכיר פיצוץ, עבורך הטריגר הוא מערכות היחסים שלך. אותן תחושות של פגיעות, ותלות שחווית במערכת היחסים בילדות המוקדמת, נחוות מחדש במערכת היחסים הבוגרת. לכן את מעבירה את הרגשות הבלתי פתורים לתוך מערכת היחסים שלך.

למשל, כאשר הבן זוג צועק, או ילד בהתקף זעם, באופן בלתי מודע את שוב חוזרת בתודעה להיות ילדה שההורה צועק עליה. ואז את ניצבת שם, מבחוץ את נראית כאישה בוגרת, אבל בפנים את שוב ילדה שההורה צועק עליה. כאשר צועקים עליך את מכבה את הרגשות – כי זה הטריגר שלך, שמחזיר אותך למנגנון ההגנה מהילדות. לכן כל מערכות היחסים הן טריגר, אבל את לא מודעת לזה. את מפרשת את המציאות כדי להסביר לעצמך מה קורה פה: הבן זוג שלי ממש מעצבן! יש לנו בעיות רציניות במערכת היחסים! אבל, למרות שאולי יש בעיות במציאות, עדיין התגובה שלך היא בוודאי חסרת פרופורציות למציאות. בגלל שאת לא מודעת לחלק של התגובה הלא מודעת שלך, ולכך שיש מידע שהבאת מהעבר ואת מלבישה אותו על המציאות עכשיו, הסיטואציה הופכת לבלתי ניתנת לניהול. 

איך מרפאים את הטראומה?
האפקט של הטראומה שבו את ממשיכה לסחוב חרדות לגבי עצמך ולגבי מערכות יחסים, חרדות שלא תמיד את מבינה אותן, עומד במהות של להיות ילד של הורה בלתי מתפקד. הכאב הגדול שאת עשויה להרגיש כשאת הופכת להיות אמא, הוא המצוקה שבשיחזור התוקפנות שלך כהורה כלפי בני הזוג והילדים שלך.

במאמר המאלף רוחות רפאים בחדר הילדים, מוסבר כי מנגנוני ההדחקה כמנגנון הגנה בילדות, הם שמספקים את המניע והאנרגיה לשיחזור הדפוסים במערכות יחסים בבגרות. אך מהו הדבר שהודחק? על פי המאמר, הזיכרון של מאורעות הפגיעה במהלך הילדות, כמו נטישה ותוקפנות, דווקא מופיעים בזכרונותינו באופן גלוי ומפורט. מה שלא נשאר בזכרון הוא ההתנסות הרגשית הקשורה בחוויות אלו!

המפתח מונח בגורל הרגשות בילדות. מגע עם הכאב מהילדות יכול להפוך לגורם רב עוצמה במניעת החזרה על הורות מכאיבה,. ואילו הדחקה ובידוד של הרגשות המכאיבים מביאים אותנו להזדהות עם התוקפנים.

בדוגמאות של המאמר, אישה אשר זכרה את המכות שקבלה בילדותה ואת הנטישה, לא זכרה את הפחד וחוסר האונים שעלו במצב הפגיעה והנטישה שחוותה. האפקט המקורי עבר הדחקה. כשהעבודה הטיפולית העלתה את האפקטים והם נחוו שוב ביחסים הבטוחים עם המטפלת, היא לא הטילה עוד את הכאב הזה על בנה. בדוגמה אחרת, אישה אחרת זכרה את הדחייה והנטישה בילדות, אך לא זכרה את החרדה הקשה, הבושה והאבל. רק אחרי שהם נחוו מחדש בטיפול, שוב לא הייתה צריכה להטיל את הכאב שלה ואת חטאי ילדותה על בתה. האפשרות לחיות מחדש את הסבל של הילדות, יחד עם הזכרונות, הובילו את שתי האמהות לומר 'לעולם לא ארצה שזה יקרה לילדי'.

מילים אלו מוכרות מהורים רבים שחיו ילדות קשה, וזוכרים כמה קשה היה להם, ומנסים למנוע מילדם לחוות חוויה דומה. אצל הורים אלו הכאב והסבל לא עברו הדחקה מלאה. הזכירה מאפשרת להם להימנע מחזרה עיוורת על העבר המורבידי. הם מסוגלים להזדהות עם הילד הפגוע (עם העצמי של הילדות) בעוד ההורה שאינו זוכר, עלול למצוא עצמו בברית לא מודעת ובהזדהות עם הדמויות המאיימות מהעבר. במצב זה את עשויה למצוא את עצמך משחזרת התנהגויות של הוריך כלפי הילדים שלך.

גם טיאן דייטון טוענת כי אם נהיה בטיפול וניקח מצבים כאלו, למשל הורה מפחיד שצועק עלינו, ונעבד את החוויה הריגשית עם מישהו שאיכפת לו, ובנוסף נעבור ניתוח אינטלקטואלי של מה שקרה, אנחנו יכולות לחזור לתגובה נורמלית. אנחנו יכולות ללמוד להתמודד יותר טוב או להימנע מהמצבים האלה בעתיד.

ולכן, זה לא חייב להיות גזר דין לכל החיים. את לא צריכה להרגיש לבד או שמשהו אצלך ממש לא בסדר רק בגלל שהכאב מהעבר חודר לתוך ההווה. ההמלצה היא לעבור טיפול אשר עוזר לעבד את הרגשות המודחקים מהעבר, ולהצטרף במידת האפשר לתכניות ריפוי ופגישות קבוצתיות אשר מפגישות אותך עם אנשים שיזדהו איתך. ההבנה והתקווה יכולים לעזור לך לשנות דפוסים ולהגיע לריפוי ותחושת חיים מחודשת. אפשר למצוא עוד מידע על ריפוי בפרק על כלים לעזרה עצמית.

מקורות

הרצאה של Tian dayton: ACoA Trauma Syndrome by Tian Dayton
 https://www.youtube.com/watch?v=iYZKto4SYts

Adult Children of Alcoholics and Trauma
https://www.huffingtonpost.com/dr-tian-dayton/adult-children-of-alcohol_1_b_6676950.html

רוחות רפאים בחדר הילדים
http://www.gilrach.co.il/2011/02/רוחות-רפאים-בחדר-הילדים/

פוסט טראומה ופוסט טראומה מורכבת – דקלה סבג
https://www.diklasabag.co.il/my-posta71d5cfd

מה עוד באתר?
בתפריט למעלה תוכלי להגיע לעוד המון נושאים ומאמרים שעוסקים בבית בלתי מתפקד ואיך אפשר לצאת מהכחשה ולהחלים. אפשר להתחיל מהעמוד השלבים בדרך להחלמה.