אודות

מי אני
נעים מאוד, אני שלי פורת-קופילוביץ', והקמתי את האתר הזה כחלק מתהליך אישי שאני עוברת של הבנת השפעות הילדות שלי, עלי כאדם וכאמא. מטרתי להגיע לנשים כמוני, שמרגישות שהן מתקשות להיות האמהות שהיו רוצות, בעקבות הילדות שלהן, ומחפשות את הדרך להשתנות. כתיבת האתר עוזרת לי לשמור על עצמי בתהליך שאני עוברת, לעבד שוב ושוב את הנושאים שמעסיקים אותי, ואני מוצאת הקלה בכך שאני משתפת את העולם בעולמי הפנימי. המתח בין הצורך לשתף ובין הצורך לא לחשוף את עצמי עומד בלב התהליך שלי. עד לא מזמן חייתי בתחושת "סוד" שאפפה את חיי, תחושה שאני אמורה להסתיר מי אני באמת, והכתיבה פה מאפשרת לי להתחיל לשחרר את ההרגל ולהתחיל לבטא מי אני ומה אני מרגישה.

אז מה בעצם הביא אותי להתחיל את התהליך? מאז שהפכתי לאמא הרגשתי שמשימת ההורות מעמתת אותי עם העבר ושאני לא מצליחה להיות האמא שרציתי, מצאתי את עצמי משחזרת התנהגויות של אמא שלי, לעתים כועסת מדי, עצובה, בלי שאבין למה. כל מי שהעזתי לשתף אמר לי: כן, כל האמהות מרגישות ככה לפעמים. את חייבת להבין שאת לא צריכה להיות מושלמת, מספיק להיות "אמא מספיק טובה" וכדומה… אבל אני הרגשתי שזה לא "כמו כולן". הרגשתי שאצלי זה יותר קשה. הרגשתי לא מובנת, ושאני לא מצליחה להסביר מה באמת אני עוברת. למעשה רוב האנשים סביבי חשבו שאני אמא אידיאלית והתקשו להבין במה אני מתקשה. זאת היתה תקופה לא קלה, זה כאב.

יום אחד, ברגע של משבר, חיפשתי עזרה באינטרנט ונחשפתי לנושא של אנשים בוגרים שגדלו בבית בלתי מתפקד ריגשית ואיך זה משפיע עליהם. מרגע שהתחלתי לקרוא על הנושא הבנתי שהם מדברים עלי. הבנתי שנשים שגדלו עם הורים שלא תיפקדו מבחינה ריגשית הן בעלות מאפיינים והגדרה מאוד דומה. לא משנה אם זה בגלל משהו שאפשר לקרוא לו בשם כמו מחלת נפש, אלכוהוליזם, התמכרות לסמים, או בגלל שאחד ההורים נפטר וההורה שנשאר התקשה לתפקד, או בגלל הורה נרקיסיסט. למדתי שיש לזה שם: בית שבו ההורים אינם פנויים ריגשית לגידול הילדים ומזניחים את הצרכים הריגשיים שלהם נקרא "בית בלתי מתפקד ריגשית".

הכרתי סוף סוף בכך שלעובדה שהייתה לי אמא אלכוהוליסטית, היתה השפעה גדולה על חיי. כלומר, תמיד ידעתי שאמא שלי היתה אלכוהוליסטית, פשוט לא ייחסתי לעובדה הזאת יותר מדי משמעות. זה היה מבחינתי משהו שקרה לה. לא לי. מין אנקדוטה בעברי. תמיד חשבתי שבסך הכל היתה לי ילדות רגילה. עם הקריאה הבנתי שהילדות הזאת היא ממש לא "רגילה" או "בריאה" או "נורמלית" . למעשה שום דבר לא היה "נורמלי". 

האני מאמין שלי
בספרה, כתבה ג'נט וויטיץ: "לילד של אלכוהוליסט אין גיל. אותם הדברים נכונים אם אתה בן 5 או 55"
(מתוך: Adult Children of Alcoholics, by Janet Geringer Woititz).

אני מאוד מתחברת להגדרה הזאת – אני מרגישה שגם נשים שלכאורה "נפרדו" מהמשפחה הלא מתפקדת, בנו להן בית ומשפחה משלהן, עובדות ומתפקדות כרגיל, עדיין חשות שונות מאחורי החזות הנורמטיבית, יש תחושה של חיים לא מאוזנים אבל קשה לקרוא בשם להרגשה הזאת. אני מרגישה שרובינו מרגישות שאסור לנו לדבר על זה, ושומרות בסוד את ההרגשה שמשהו אצלינו לא בסדר. שאנחנו מתקשות לתפקד כאמהות.

אם הגעת לכאן אני מאמינה שיש לזה סיבה. אם את מרגישה שאת מזדהה עם מה שאני מתארת, ואם הרשימה של המאפיינים של נשים שגדלו בבתים בלתי מתפקדים מדברת אלייך, חשוב לי לתת לך כאישה שאולי נמצאת עכשיו בנקודה בחייך שאת רוצה להתחיל שינוי ולא יודעת איך, את האמונה שזה אפשרי. לשם כך אני כותבת את האתר הזה. אני לא מטפלת. אני רק מנסה לעזור לך למצוא כאן את הקול פנימי שלך שאומר לך שגם את יכולה להתחיל תהליך של שינוי. אני מאמינה שלכל אחת יש את המסלול שלה, ואני מנסה לפרוש כאן את המסלול שלי, כדי אולי לעזור לך להתחיל את התהליך שלך.

עוד עלי
אני שלי, גדלתי בהרצליה, ילדה שישית במשפחה. בגיל 14 עברתי ללמוד בפנימיה בשדה בוקר, ובגיל 16 עברתי לגור ברחובות. כיום אני חיה כבר הרבה שנים בתל אביב, עם בן זוגי ושני ילדים. את המסלול המקצועי שלי התחלתי בעולם התוכנה. הייתי חלק מעולם ההייטק הרבה שנים, עד שנולדו לנו הילדים. עם הלידה התמסרתי כולי לאמהות (כמו הרבה נשים שנוטות להתמזגות…), ובמקביל התחלתי את התהליך הריגשי שאני עוברת. ככל שפיתחתי יותר מודעות לעצמי מצאתי שאני מתקשה יותר ויותר לחזור לעולם ההייטק. הכתיבה של האתר והעיסוק בנושאים ריגשיים התחילו למלא אותי כמו ששום דבר לא מילא אותי עד אז. במסגרת המסע שלי למצוא איך אני יכולה להמשיך לבטא ולהעביר הלאה את התהליך שאני עוברת, למדתי להיות מנחת קבוצות ומעגלים בגישה נשית. את הקורס עברתי אצל מיכל מעיין דון ומירה זוהר דרך ויצ"ו. שתי נשים מופלאות שמשלימות אחת את השניה ולימדו אותי את המהות של הנחיית מעגלי נשים. המעגלים שבו את ליבי וגיליתי מרחב שבו אפשר להתבטא בלי שייבהלו מעוצמת הרגשות שלנו. שבו אני מתרגלת תקשורת מקרבת והקשבה אמיתית. וזה המקום שבו אני נמצאת היום. 

מקורות מידע
המידע באתר מבוסס על מידע שצברתי מקריאת ספרים, מאמרים, בלוגים, הקשבתי להרצאות באינטרנט ועוד… רוב מה שקראתי עסק בילדים בוגרים לאלכוהוליסטים או להורים נרקיסיסטים. בארה"ב הנושא מאוד מפותח, ולא סתם – לפי הספרים העוסקים בנושא, אחד לשלושה (!) אנשים היום בארה"ב הוא אדם בוגר להורה אלכוהוליסט. הרגשתי שהנושא לא מאוד מפותח בארץ – נתקלתי במידע שמיועד בעיקר למכורים ולמשפחות של מכורים, אבל פחות נתקלתי במידע שעוסק באנשים שבגרו ויצאו כבר מהבתים הבלתי מתפקדים, מה שנקרא – "ילדים בוגרים". בנוסף למדתי גם הרבה מקריאה ושמיעת הרצאות על ילדים בוגרים להורים נרקסיסטים ומושג שנקרא "תלות שיתופית" או Codependency שעוסק בבני המשפחה של המכורים.

למדתי הרבה גם מאתר "מקום" www.macom.org.il שהקימה אילנה סובול. אני מעודדת את כולם לפנות לאתר זה, אשר למרות היותו מיועד ספציפית לנפגעי תקיפה מינית, הרבה מהמאמרים שם רלוונטיים מאוד גם לאנשים שגדלו בבתים בלתי מתפקדים מסוגים שונים. זה אתר עוצמתי ומכיל המון מידע מרתק.
ניתן למצוא רשימת מקורות מידע בעמוד הקישורים.

מקוה שתמצאי את המידע משנה חיים כפי שאני מצאתי אותו.

באהבה,
שלי