פפנצ'ה

מכירה את זה שיש מחשבות שפשוט אי אפשר להפסיק? הן עולות שוב ושוב ומשתלטות על כל התודעה? לסוג הזה של מחשבות יש שם – יש שקוראים לזה פפנצ'ה (בבודהיזם) או רומינציה (בפסיכולוגיה) – ואלה מחשבות לא מיטיבות, שנוטות להתרבות ושלא מצליחים להפסיק אותן, הן הופכות לאובססיה. בבודהיזם מילה גם מייצגת מכשול או מגבלה, אולי כי זה מכשול בפני מציאת פתרון או מכשול בפני ראיית המציאות כפי שהיא.

הפפנצ'ה יכולה להתחיל מגירוי פנימי של מחשבה שעולה, למשל אם את מתעוררת בלילה ופתאום נזכרת במשהו מרגיז שקרה היום, וחושבת שוב ושוב על מה היית צריכה לעשות אחרת. או מגירוי חיצוני – מישהו אומר משהו שמייצר אצלך רצף מחשבות שאי אפשר לעצור.

הסיפור שאת מספרת לעצמך בפפנצ'ה הולך ומתרחק מהמציאות ומונע ממך לפגוש את המציאות כפי שהיא. זאת חשיבה מחלישה שמזינה את החולשות שלך. למשל, מחשבות של שנאה, סלידה, נקיפות מצפון. מחשבות מצמצמות ואובססיביות.

1) אני שמה לב שהפרספקטיבה שלי מצטמצמת. שאני רואה את המציאות דרך פריזמה מאוד צרה – כולי שנאה. כולי חרדה. כולי בושה. כולי סלידה. אין אפשרות לראות גם חלקים אחרים בתוכי באותו רגע או שאי אפשר לדמיין שהרגשתי אי פעם משהו אחר.

2) אני שמה לב שהגוף שלי מכווץ. הכתפיים, הבטן או הידיים, הדופק עולה – כל תחושת כיווץ מעידה שאני עכשיו במקום לא מיטיב במחשבות. מחשבות מיטיבות פותחות ומרווחות את הגוף. מחשבות לא מיטיבות מכווצות ומצמצמות.

3) אני שמה לב שאני לא יכולה להפסיק את החשיבה הזאת. כמו התמכרות. אני מרגישה שזה גדול ממני ואני לא יכולה לעצור. יש בי תחושה כוזבת של הנאה וכח, כשלמעשה אני לא מיטיבה עם עצמי, כולי מכווצת ולמעשה אני במקום לא טוב עם עצמי.

4) כשאני שמה לב שהמחשבות לא מובילות אותי לפתרון. הפפנצ'ה לא מאפשרת פתרון. למעשה, רק כששומטים את המחשבות, מגיע הפתרון.

אני יכולה לשתף מה עוזר לי, חייבת להודות שלא קל לצאת מהמצבים האלה. המפתח הראשון הוא זיהוי.

1) אני מזהה שאני נמצאת במחשבות מעגליות, שהפרספקטיבה שלי מצומצמת ושאני לא באמת מחוברת למציאות. למעשה אני קוראת לזה ש"אני בסרט". שאני לא יכולה לעצור, שאני מכווצת. זה עוזר לי פחות להזדהות עם המחשבות האלה ופחות להאמין שזה נכון.

2) אני מנסה לשנות מצב. לצאת להליכה, להתקלח, לרקוד, לעשות מדיטציה או כל פעילות שעוזרת לי לצאת מהסרט שבו אני נמצאת. אולי תעלה בך תחושה של חוסר נוחות מול הפתרון הזה ומחשבה שאומרת "אבל זה אומר להדחיק את מה שמציק לי". חשוב להבין שאני לא מכחישה או מדחיקה כשאני שומטת מחשבות מזיקות. להיפך – השמיטה יכולה לעזור לי לבוא במגע עם מה שבאמת יושב מתחת, שאותו אני אולי מנסה להכחיש או להדחיק. זאת נקודה מאוד חשובה להבנה בהקשר של פפנצ'ה או רומינציה.

3) אני יכולה לבקש עזרה מחברה או בן/בת זוג להראות לי את המציאות כמו שהם רואים אותה. לעזור לחשוב על פתרון אחר או מחשבות אחרות יותר מיטיבות. לקבל פרספקטיבה חיצונית שאולי יכולה להיות יותר מיטיבה.

4) אני מנסה לזהות את הרגש שיושב מתחת למחשבות ולבוא במגע עם "מה שבאמת קורה פה". אני מנסה להרגיש דרך הגוף האם אני בכעס, בפחד, בכאב, בעצב – מה יושב מתחת למחשבה? הרגש מזין את המחשבות. אני מנסה למצוא מה הסיפור האמיתי שיושב מתחת לפפנצ'ה – מה עורר בי רגש שאותו אני מנסה לא להרגיש? הדרך לשמוט את המחשבות היא לבוא במגע עם הרגש שאני נמנעת מלהרגיש. אולי אני כועסת, אולי אני מפחדת, אולי נעלבתי ממשהו. אני מנסה להבין מתוך סקרנות, ורצון להכיר את העולם הפנימי שלי. לא מתוך התבאסות על מה שאני מגלה על עצמי.

חשבתי על פפנצ'ה כי בימים האלו המחשבות נוטות להפוך לאובססיביות, מול נושאים כמו קורונה, פחד, או חרדה. מאחלת לכולנו חזרה לשיגרה מבורכת של בריאות, ונורמליזציה. עד אז, מקווה שיעזרו לך הכלים האלה, כמו שהם עוזרים לי, להישאר במחשבות מיטיבות, עד כמה שאני יכולה.