כאישה שגדלה עם הורים שלא תפקדו, גם לפני שהיו לי ילדים, היו לי דעות מוצקות ורגשות חזקים לגבי כישורי ההורות שלי. הרבה שנים הרגשתי שאני עוד לא ממש רוצה ילדים, ואין לי מושג מתי ארצה בכלל. וברגע שכן רציתי ילדים והפכתי לאמא, השתלטה עלי השאיפה להיות האמא המושלמת. הפער בין היכולת שלי להעניק לילדים שלי ילדות בריאה ובין השאיפה להיות מושלמת הפך את החוויה הזאת למאוד קשה.
נשמע לך מוכר? ניסיתי להבין לעומק מה גורם לי לקושי הזה ולמה אני מרגישה שלי יותר קשה מלאמהות אחרות. האם באמת יותר קשה לי? אולי זה פשוט הקול ה"קורבני" שלי שמתלונן? אחרי שלמדתי על הנושא הבנתי שבאמת יותר קשה לנשים שגדלו בלי מודל של משפחה מתפקדת ובריאה. זה הגיוני בסך הכל.
אז מה בעצם משפיע על היכולת שלנו להרגיש טוב כאמהות?
פחד – נשים שגדלו בבית בלתי מתפקד ולא רוצות ילדים אומרות שהן פוחדות ללדת בגלל שהן שחוקות מהילדות כתוצאה מכך שנאלצו לטפל בהוריהן ובאחים. אלה שכבר כן רוצות ילדים או שיש להן ילדים, מאוד רוצות להיות האמא הטובה ביותר שהן יכולות, ושלילדיהן תהיה חוויה "נורמלית" של ילדות, אבל חוששות שלא יצליחו להשיג את השאיפה הזאת. ייתכן וגם את חוששת להיות אמא, ולא בטוחה איזה שדים ייצאו ממך באמהות.
הצפה של זכרונות – להיות אחראית על הילדות של ילדיך יכול להחזיר אותך מהר מאוד לזכרונות מהילדות שלך. אולי את לא זוכרת הרבה מבית הספר, אך כשילדך יתחיל ללכת לבית הספר כל הזכרונות והרגשות יצופו ויעלו. כאשר הילדים שלך יתחילו לחוות רגשות ולהגיב ריגשית לאירועים, את עשויה להרגיש מוצפת שוב על ידי התחושות מהילדות ולבלבל בין הילדות שלך ובין המציאות. היכולת להפריד בין זכרונות הילדות שלך, לבין הילדות של ילדייך הופכת להיות חשובה ביותר.
קושי לשים גבולות – ההורות קשורה ביכולת להעניק לאחרים מעבר לצרכים שלך. אם את נוטה להיות בתלות שיתופית (codependency) את כנראה מתמחה ביכולת להעניק מעצמך על חשבון הצרכים שלך. אך כשאת הכי זקוקה לכישרון הזה, זה הזמן שבו את עשויה לפקפק ביכולת זו שלך. מול ילדים, קל לאבד את עצמך, ולבטל את הצרכים שלך לחלוטין. זה מאוד שוחק, ואת עשויה לגלות שמול ילדייך יש לך אתגר חדש כי את חייבת למצוא דרך לקיים גם את עצמך.
חוסר בטחון בכישורי הורות – אמהות רבות, גם כאלה שגדלו בבית בריאים, חשות חוסר בטחון ביכולות שלהן כאמהות. אך כאישה שגדלה ללא מודל של הורות בריאה, המודעות לנושא הזה אצלך הזו גבוהה באופן מיוחד, ואת עשויה להיות מאוד מוטרדת מעצם המחשבה שאין לך מושג מה את עושה. את עשויה למצוא את עצמך עסוקה בהתעסקות יתר בנסיון לוודא שלילדים שלך יש ילדות נורמלית.
קונפליקט האמהות – את עשויה להתקל בקונפליקט מאוד נפוץ, שבו מצד אחד את שואפת שלילדיך תהיה ילדות שונה משלך, שתהיה להם ההזדמנות לבטא רגשות ולהתנסות בהתנהגויות תואמות גיל, אך באותו זמן את מצפה שיהיו צייתנים כפי שאת היית כילדה. אולי את אומרת לעצמך בלב "אני רוצה שלילדים שלי תהיה ילדות שונה ממה שהיה לי, אבל אני מצפה שיתנהגו כמו שאני התנהגתי" אלה רגשות אופייניים לאמהות שגדלו בבתים לא מתפקדים. מחקרים מראים שנשים שבאות מבתים בלתי מתפקדים מצפות מילדיהן לרמה גבוהה יותר של צייתנות, מאשר אמהות שמגיעות מבתים בריאים. למה ישנה הציפיה לצייתנות? לרוב כי כילדה את היית מאוד צייתנית, מחשש לעשות בעיות ולטלטל את הסירה. את רגילה להיות רגישה לאחרים ולהבין מה הם צריכים. אל תדאגי אם הילדים שלך לא מתנהגים כמוך. זאת יכולה אפילו להיות אינדיקציה לכך שאת עושה משהו נכון איתם. במשפחות שבהן אין עירנות תמידית, הילדים לא זקוקים ליכולת לקרוא את הרגשות של אחרים, והם יכולים להיות פנויים פשוט להיות ילדים.
שליטה – נשים רבות מדווחות שהצורך שלהן להיות בשליטה מפריע להן בהורות. האם גם את מרגישה שאת רוצה להיות כל הזמן בשליטה על ילדיך ומתקשה לשחרר? ייתכן וגם את לוקחת על עצמך אחריות על דברים שאמורים להיות באחריות הילדים, ועושות עבורם דברים שהם אמורים לעשות בעצמם. את עשויה גם להתקשות לשחרר את הילדים להינות ולהיות חופשיים, ונוטה להיות בהגנת יתר עליהם.
צורך להיות "אמא מושלמת" – האם גם את כמו נשים אחרות נוטה לקחת את תפקיד האמהות ברצינות רבה מדי? ייתכן ואת עשויה לשים לב שאת מטפלת בילדים כמותית – נמצאת הרבה בבית, לא חוזרת לעבודה, מבשלת אוכל בריא וכדומה, אך במקביל, את מרגישה שאת לא יודעת איך לספק טיפול איכותי, רגשי. את מרגישה שאת אמורה להיות האמא המושלמת, אבל את מרגישה שאת לא יודעת איך לעשות את זה. אבל אסור שאף אחד יידע. ולכן את עשויה למצוא את עצמך מתקשה לומר לילדים "לא" מפחד שלא יאהבו אותך. את מרגישה אמא לא ראויה אם את לא מסוגלת לספק לילדים שלך את כל מה שהם רוצים. את חוששת שהילדים לא יאהבו אותך אם תכעסי עליהם או אם הם כועסים עליך. ייתכן ואת מתקשה לקבל את העובדה שהילדים שלך לא מושלמים ויש לך ציפיות גבוהות במיוחד מהם. האם ילדיך אומרים לך כשהם כועסים שהם לא יכולים להיות "מושלמים כמוך"? כל התיאורים הללו הם אינדיקציות לשליטת יתר במערכת היחסים עם הילדים.
חוסר עקביות – כאישה שגדלה בבית בלתי מתפקד את עשויה להרגיש שאת אינך עקבית בהורות. את מרגישה שהאוירה בבית לא עקבית ושאת נוטה למצבי רוח אשר משפיעים על היחס שלך לילדים. אפשר להבין זאת כאשר חושבים על כך שגם בבית שבו גדלת לא היתה עקביות. סביר שמצבים היו משתנים בקיצוניות כשאחד ההורים היה חוזר הביתה ומשפיע על מצב הרוח של כולם. שיום אחד ההורים שפעו אהבה ויום אחר חווית מהם דחייה.
חוסר העקביות עשוי להתבטא בשני תחומים: חוסר עקביות במצבי רוח (או רגשות) וחוסר עקביות בהתנהגות. למשל, את עשויה להרגיש שאת נתונה למצבי רוח המשתנים בקיצוניות מאהבה קיצונית לאדישות, ריחוק וניתוק. יש אמהות שמרגישות שהן נמצאות פיסית ומספקות את הצרכים של הילדים אבל מתקשות להיות נוכחות ריגשית. ורבות חשות שהן מפגינות חוסר סבלנות קיצוני כלפי הילדים.
מצד שני, אמהות רבות מצפות שהילדים יהיו עקביים בהתנהגות ובמצבי הרוח שלהם. רבות מדווחות שקשה להן להכיל מצבי רוח של הילדים והן מצפות שהם יהיו תמיד מרוצים. האם את חווה חרדה מול ביטוי נורמלי לחלוטין של רגשות כמו כעס או חרדה של הילדים? כאשר מישהו נמצא בחרדה זה יכול להשפיע עליך קשות כי את עשויה להרגיש שהחרדה שלהם היא באשמתך, או שאת אמורה לתקן את המצב. את רגילה לחשוב שאם מישהו כועס או חווה רגש שלילי, זה באשמתך. והתגובות שלך הופכות לחסרות פרופורציה ויוצרות דרמה גדולה יותר מהדרוש.
חוסר יכולת למלא את הצרכים של הילדים שלך ולאהוב ללא תנאי. האם גם את חוששת שלא תדעי לטפח את ילדיך כראוי? שלא תוכלי לעמוד בצרכים הריגשיים של הילדים? האם את חוששת שאת מתעלמת מצרכים של הילדים שלך ומזניחה אותם? הפחד שלא תוכלי לספק את הצרכים הריגשיים של הילדים קשור לכך שהצרכים שלך לא מולאו כשאת היית ילדה, ולכן אין לך מודל של אמא מיטיבה. את עשויה גם לחשוש שלא תדעי לאהוב את ילדייך ללא תנאי, ושלא תדעי איך להביע את אהבתך לילדיך, שוב, כי את לא חווית אהבה כזאת בילדות. את גם אולי חוששת שאת מצפה מהילדים שלך לספק לך את הצרכים הרגשיים שלך ושקשה לך לשמור על התפקיד ההורי ונוצר חילוף תפקידים עם הילדים.
חוסר טקט וקושי לכבד את הפרטיות
אולי גם לך יש רגעים שאת מרגישה ממש חסרת טקט? שאת אומרת משהו אישי על הילדים שלך והם כועסים עליך? ניסיתי לחשוב מה בעצם יוצר את הדפוס הזה? שמתי לב שאין לי את ההבנה של מה אינטימי, פרטי, אישי. מעולם לא שמרו לי על הגבולות האישיים שלי אז אין לי רישום של איך זה מרגיש. שמתי לב שאני ניגשת לפעמים לאנשים ומדברת איתם על משהו מאוד אינטימי בלי להבין שזה אינטימי. וזה יוצר מצבים מוזרים. האם קורה לך שהילדים כועסים עליך שסיפרת משהו עליהם? האם הרגשת קצת פגועה ולא הבנת למה זה כל כך נורא? למעשה הילדים שלך גדלים עם הרבה יותר מודעות לפרטיות ממה שהיתה לך ולכן הם בכלל מסוגלים להבחין מתי חודרים להם לפרטיות ולא מכבדים את הגבולות האישיים שלהם. האם את מוצאת את עצמך משתמשת בחפצים של הילדים כשהם לא בסביבה, למרות שאת יודעת שאת לא אמורה? אני לפעמים מתקשה להחזיק עבורם חטיף למשל, כי אני לא מצליחה לעמוד בפיתוי לנגוס ממנו בלי לשאול אם זה בסדר מבחינתם. אני "גונבת" ביס. ואם "תופסים" אותי, אני עשויה להגיב בילדותיות, ולהרגיש שהם לגמרי מגזימים. אני כל כך רגילה להרגיש שזה בסדר לרמוס זכויות לפרטיות, להתעלם מזכויות לרכוש, להתעלם מבקשות, לדבר על דברים אישיים בפומבי שזה נראה לי הכי טבעי. ואני שוב ושוב לא מבינה מה עשיתי לא בסדר. לאט לאט אני לומדת לכבד את הרגשות שלהם. אני מבינה שהצורך שיש לילדים שיכבדו את הרכוש והגבולות שלהם הוא בריא וזה עוזר לי לכבד את זה יותר. אני מבינה שלקושי שלי יש סיבות, ושיש דרך אחרת, בריאה יותר להסתכל על הדברים. אני מנסה להיות יותר מודעת לנושא הזה ולכבד את הזכויות של האנשים הקרובים אלי, לפעמים במלאכותיות, וזה לא קל לי, אבל אני עובדת כדי לרכוש את ההרגל הזה.
מה עכשיו?
אז אחרי שהבנתי את הסיבות לקושי, מה עושים? כמו תמיד, ההקלה תבוא כשנלמד להיות ההורה האוהב של עצמנו ונלמד לטפח את הילדה הפנימית שלנו. כן. חייבים קודם כל לגדל אותה מחדש כדי שהיא תוכל להיות בעצמה אמא. אחרי שנלמד לדבר איתה, נוכל ללמוד על הכלים של תקשורת מקרבת, גבולות ועוד כלים. עוד על הכלים ואיך מתגברים על הקושי בעמוד על הנושא – איך יוצרים אמהות יותר בריאה?