את הנושא של קורבנות אני עדיין לומדת. תחילת הדרך שלי בנושא הגיעה מ משולש הדרמה, ומאז למדתי עוד על הנושא. אחת ההרצאות שהכי עזרה לי לסדר את המחשבות זאת ההרצאה שאני מתרגמת כאן. אני בטוחה שעוד אוסיף לנושא הזה בהמשך.
סיכום הרצאה How to Stop Being A Victim
סיכום הרצאה של בחור בשם ליאו שהקים אתר בנושא של מציאת המטרה שלנו בחיים. ההרצאה הזאת מאוד מפורטת ומדברת על דפוסי חשיבה קורבניים ואיך להתחיל לשנות אותם. לינק להרצאה: https://www.youtube.com/watch?v=5rey8B-yu5Y
מה זה קורבן?
אז מה זה בעצם קורבן? ההגדרה של קורבן זה מישהו שנותן את השליטה למישהו אחר. שמאמין שהכוחות החיצוניים יותר חזקים מהכוחות שלו עצמו. כשאנחנו מתייחסים לאדם שהוא קורבן אנחנו מתכוונים שמשהו קרה לאדם נגד רצונו ולא היתה לו שליטה על המצב. הוא לא יכל להגיב ולשנות את המציאות ונאלץ לחיות עם המציאות הזאת. אין אפשרויות אחרות.
הבסיס להתפתחות אישית הוא שינוי של האמונות למקום שבו אנחנו מאמינים שיש לנו אפשרות לבחור איך להגיב וליצור את המציאות של עצמינו. זה נשמע יפה אבל במציאות זה מאתגר. קשה לחיות לפי העיקרון הזה.
בכל תחום שאני חש מתוסכל, זאת אינדיקציה לכך שאני מסתכל על הנושא מנקודת מבט קורבנית. גם אחרי שעוברים התפתחות יש נקודות שבהן אנחנו מרגישים קורבנות. צריך לצוד את המקומות שבהם אנחנו עדיין עם תפיסה קורבנית.
כשאני חושב מה אני רוצה מהחיים? עלי לשאול – מי אחראי על איכות החיים שלי?
ההורים שלי? המשפחה שלי? הסביבה? הבן זוג? המדינה? החברים? עמיתים? בוס? הילדים שלי? הגנטיקה? הכלכלה? הפוליטיקה? התקשורת? החברה? החדשות? ההיסטוריה שלי? איך שגדלתי?
כל תשובה שאינה – אני! מעידה על חשיבה קורבנית. חשוב לקחת 100% אחריות על כל מה שקורה לנו בחיים. שכל הפקטורים האחרים לא ישמשו אותנו כתירוץ בשבילינו במקום ליצור את החיים שאנחנו רוצים.
יש 6 תחומים בהם אנחנו לוקחים אחריות:
- הצלחה. רובינו לוקחים אחריות על ההצלחה שלנו. למשל: אני עובד קשה כדי שמערכת היחסים שלי עם בת הזוג תצליח ואני לוקח אחריות על זה.
- כשלונות. שם אנחנו מתקשים לקחת אחריות. בכל המצבים שבהם אנחנו נכשלים – דיאטה, מערכת יחסים שנכשלה, מחסור בכסף, חשיבה שלילית וחרדות – בכל אלה אנחנו מאשימים אחרים בכשלונות ולא לוקחים עליהם אחריות.
- רגשות. רוב האנשים מאמינים שהרגשות שלהם נוצרים מהסביבה החיצונית – מאנשים או מצבים. אבל למעשה אנחנו יוצרים את הרגשות שיש בחיינו. אחרים לא גורמים לנו לכעוס, אנחנו יוצרים את הכעס.
- תאונות. הכוונה היא לקחת אחריות גם על מקרים שאינם בשליטתנו. למשל: אם פרצו לנו הביתה – זאת אחריות שלנו אפילו אם נעלנו הכל. אם אני יושב באוטו באור אדום ומישהו נכנס בי – זאת אחריותי. ברור שאירועים אלו אינם בשליטתנו. המשמעות של האחריות היא שמה שכן בשליטתנו זה איך נגיב לאירועים הללו.
- נסיבות. הכוונה היא לנסיבות חיינו. המשפחה בה גדלתי. המדינה בה אני חי. הגנטיקה שלי. כמה כסף יש לי. מערכת הפוליטית במדינה שלי. אנשים אוהבים להשתמש בנסיבות כדי לתרץ את כל מה שהם לא מצליחים לעשות בחייהם. אבל חשוב לקחת אחריות גם על זה. על מה נעשה עם הנסיבות שלנו.
- מערכות יחסים. הרבה אנשים אומללים בחייהם בגלל מערכות יחסים לא נעימות. כמה אנחנו אוהבים להאשים אחרים כאשר משהו משתבש במערכת היחסים? כמעט תמיד. אם אני מרגיש לא טוב במערכת יחסים זאת לחלוטין אחריותי. אני אחראי לדינמיקה.
אם ניקח אחריות על כל התחומים האלה נוכל לעבור תהליך של לקיחת אחריות על חיינו.
התפתחות אישית
רובינו מתפתחים באופן טבעי עד אחרי הלימודים. מאותה נקודה, אצל רובינו ההתפתחות נעצרת ונשארת באותו מקום או מידרדרת. כאשר למעשה אנחנו רוצים קו לינארי של התפתחות לאורך כל החיים. רוב האנשים נתקעים אחרי מסגרות ההתפתחות המסורתיות. נשארים באותה נקודה. כשכן עוברים התפתחות אישית, יש גדילה אקספוננציאלית. מתחילים להבין את העולם אחרת ומייצרים תוצאות שנותנות השראה להתפתחות נוספת.
מודל ההתפתחות האישית
במודל זה, יש למעשה סקאלה של התפתחות. בקצה אחד – הקורבן. הקורבן הינו בעלות מודעות אישית נמוכה מאוד. בקצה השני של הסקאלה נמצא האדם בעל מודעות עצמית גבוהה. אפשר לנוע על גבי הסקאלה, כאשר אנחנו מתפתחים ומפתחים מודעות עצמית.
יש 4 שלבים:
- קורבן. הקורבן מאמין שאין לו שליטה על חייו. הוא חש תיסכול ואפתיה. לא רוצה אפילו להתחיל לפעול כי לא מאמין שיכול להצליח להשתנות. מאמין שיש יותר מדי מכשולים. הקורבן לא מודע למה שהוא עושה. הוא לא בוחר בקורבנות. זה פשוט קורה לו.
- הלוחם. הלוחם כולו חי בקונפליקט. חי בעולם קשה, ומאמין שהמציאות קשה, ועלי ללחום להשרדותי. מאמין שהחיים הם תחרות. או שאני אנצח או שהשני ינצח. אלה אנשים שכועסים הרבה. מתעמתים. מתוסכלים. האנרגיה הזאת יכולה להיות מאוד קשה, אבל למעשה זה עדיף מלהיות קורבן. הלוחם לפחות מאמין שיש לו איזושהי שליטה. הוא לוקח את השליטה מאחרים.
- היוצר. היוצר מבין שהחיים הם מה שנעשה מהם. יש מכשולים ואתגרים אבל בכל מכשול יש דרך לעקוף. אפשר לבחור אם להתמודד עם המכשול או לעקוף אותו. היוצר מנסה ליצור את החיים שהוא רוצה. היוצר מפוקס על יצירת בחיים, בניית החיים של עצמו. הוא לא לוחם על השליטה אלא יוצר את השליטה בחייו.
- המודע. האדם שיודע לחיות בשלום עם עצמו. בעל מודעות גבוהה. בעל החזון. כאן אתה כבר לא מאמין שיש לך שליטה. האדם הזה חי את הרגע. כמעט מאמין שהחיים זורמים דרכו ותפקידו רק לסלק התנגדויות פנימיות כדי שהחיים יזרמו בצורה נכונה.
אי אפשר לעלות בסקאלה בבת אחת. חייבים לגדול ולעבור בין השלבים. כרגע אנחנו מנסים לשנות את אנרגיית הקורבנות או הלחימה באנרגיה של היוצר. לעשות טרנספורמציה של האנרגיה למקום יוצר.
לקיחת אחריות
הנקודה שקשה לעיכול היא לקיחת אחריות על הדברים שאין לנו שליטה עליהם. תאונות דרכים, גנטיקה, איך אנשים אחרים מתנהגים אלי, או מישהו במשפחה שמתעלל בי. איך אפשר לקחת אחריות על זה?
צריך להבחין בין אחריות ובין אשמה. הרעיון הוא לא להאשים. אנחנו לא מנסים לקחת את האשמה על הגנטיקה שלנו או על התנהגות של אחרים או על תאונות שהן באמת מצערות. מה שבאמת מתכוונים זה אחריות. איך אני מגיב כרגע. אנשים חושבים שהם תקועים ולא יכולים להתקדם בגלל העבר שלהם. בגלל שגדלו במשפחה בלתי מתפקדת. איך מתגברים על זה? מה שחשוב להבין זה שמה שקרה בעבר אינו נוכח יותר. רק ההווה. העבר לכוד בהווה בגלל שאנחנו חושבים על העבר בהווה. וכאן יש לנו שליטה. כי תמיד יש לי שליטה על התגובות שלי ועל איך אני אפרש מצבים. תמיד יש לי שליטה על איך אחליט להגיב למרות מה שקרה לי בעבר. אבל רק אם אני מודע. רוב הקורבנות לא רואים את הבחירה כי הם לא מודעים לה. והם לא רוצים לראות אותה. הם לא רוצים להאמין שיש להם את האפשרות לבחור להגיב כרגע על אף הקושי. אפילו שעברתם התעללות, אתם יכולים עכשיו להגיב לזה בצורה שונה. אם רוצים אפשר תמיד לבנות סיפור סביב האירוע – להיות קורבן, לראות את חוסר הצדק שבמצב ולהמשיך לחיות את החיים במחשבה שלא ניתן להשיג תוצאות יותר טובות בגלל כל מה שקרה לנו.
אפשרות אחרת היא להגיד – אני לא רוצה לעשות את זה. אני רוצה ליצור את חיי. אני רוצה חיים שמחים ומצליחים. אני רוצה לצמוח. אני לא אתן למה שקרה לי בעבר לעצור אותי. אני לא אתן לשום דבר שקורה בהווה לעצור אותי. אני אבחר בפרשנות המעצימה ביותר של הנסיבות ואני אקח אחריות על הכל. אני אבחר איך להגיב. אם מישהו נכנס לי באוטו ואין לי שליטה על זה, לפחות יש לי שליטה על איך אני אפרש את התאונה, איך אני אגיב לתאונה.
אני יכול לנסות לשנות נסיבות. ואם יש דברים שאין לי שליטה עליהם עדיין יש לי בחירה לגבי איך אפרש את המציאות ואיך אתמודד איתם ואיזה מחשבות אחשוב שיעצבו את המצב הנפשי שלי. אני אצור את האושר שלי.
המוח שלנו מתוכנת היטב לתלונות והאשמות. יש לנו יכולת גבוהה ביצירת תירוצים והאשמות. נעשה הכל כדי לא לצאת מאזור הנוחות. המוח שלנו טוב בזה. אנחנו חייבים להבין את ההונאה העצמית והמניפולציה העצמית. אי אפשר לסמוך על עצמי. קורבן לא יכול לסמוך על עצמו. יוצר יכול לסמוך על עצמו. אם אני ספוג במנטליות של קורבן אני צריך להיזהר – עד כמה לסמוך על עצמי.
חשוב להבין למה קורבן רוצה להישאר קורבן? קורבן לרוב לא מעוניין לשמוע כאשר מנסים להראות לו מה קורה פה. בדרך כלל נעשים כועסים ודפנסיבים ומאשימים אותך בכך שאתה טופל עליהם סתם דברים שליליים. או שיגיד – אתה לא מבין, אתה לא יודע איך זה להיות אני, אני באמת קורבן! החיים שלי באמת קשים! הסיפורים האלה נשמעים ממש אמיתיים לקורבן עצמו. אבל למעשה דווקא בתחומים שהכי קשה לנו בגלל מנטליות של קורבן – ברגע שנחליט לשנות גישה, בהם נצליח לעשות פלאים.
איך מתפתחים?
למה אנחנו נשארים קורבנות? זה קורה כי זה מפחיד! מפחיד להודות שאנחנו אחראים להכל. ואז אנחנו צריכים לעשות הרבה עבודה, להתפתח. זה קשה. רוצים להישאר באזור הנוחות. חייבים לשנות צורת חשיבה כדי להיות יוצר. אם אני תקוע במצב קורבני זה בגלל שאני לא יכול עדיין לצאת ממנו מבחינת רמת המודעות הנוכחית שלי. אם יש לי סקאלה של התפתחות אישית, ואני מתמודד עם אתגר שהוא מתאים לרמת התפתחות גבוהה יותר, אני לא מסוגל להתמודד עם האתגר. זה גורם לי לחשוב שזה אתגר שלא ניתן להתמודד איתו. אבל מה שבאמת קורה הוא שיש אנשים ברמת מודעות אחרת שבקלות מתמודדים עם מכשול כזה. אלה אנשים שהתפתחו ריגשית יותר ממני. זה משהו שניתן לפתח.
אבל זאת לא עבודה קלה לעלות בסקאלה. זאת עבודה ממש קשה. דורש המון שעות של עבודה ריגשית. המון כנות עם עצמינו ומבט בעיניים של עצמינו. לא לזבל את השכל. לעמוד מול האגו שלנו. זה מאתגר מאוד. האדם הממוצע לא רוצה לעשות את העבודה הזאת. קורבן לא נוקט בפעולה. הדרך לשינוי מחייבת פעולה. חייבים להאמין שזה אפשרי ולהפסיק להאמין לתירוצים וההאשמות.
קורבן תמיד מנסה – הוא הולך לחדר כושר אבל לא מצליח להתמיד. מנסה ללמוד ולא מצליח. מנסה לשנות תזונה אבל זה לא עובד לו. זה לא עובד כי לא עושים פעולה מסיבית. אנחנו חושבים שאנחנו עושים הרבה אבל בדרך כלל זה לא הרבה וזה לא יעיל. כשעושים הרבה עבודה אפקטיבית זה עובד. אבל המוח לא מבין כמה צריך כדי לשנות. אנחנו רוצים להאמין שזה מה שעשינו. לכן כדאי שיהיה מודל לחיקוי או מנטור שיראה לך את הדרך לעשות דברים. חשוב לראות כמה קשה הם עובדים כדי להשיג תוצאות, ואז מבינים כמה עבודה דרושה.
אם חותכים את התירוצים וההאשמות אפשר לצמוח למקום שבו מתאפשרת העבודה. אם אני רוצה תוצאות בחיים האלה שלי. אני מוכן לעבוד קשה ולעשות כל מה שצריך. אני אלמד ואבין הכל לעומק ואלמד להתמודד. משהו חייב לעבוד.
איך לזהות את התחומים שבהם אני קורבן?
אני משתף ברשימת ביטויים שבהם קורבנות משתמשים. זה יכול להיות כלי יעיל לזיהוי לאנשים שתקועים בתפקיד הקורבן. חשוב לצוד את המשפטים האלה גם אצלינו – מתי אני משתמש בזה? ככה אוכל לזהות את התחומים שבהם אני קורבן. כאן אני צריך לעבוד וללמוד כדי לשנות:
- אני לא יכול – זה פשוט לא אני, אני לא בנוי לעשות את זה.
- זה בלתי אפשרי – זה בלתי אפשרי להוריד את המשקל הזה.
- זה קשה מדי.
- החיים לא הוגנים – העולם רע. איך אפשר להיות מאושרים בעולם כזה?
- אני חייבת – אתה לא מבין, אני חייבת לעשות…. (כאשר למעשה הכל מבחירה)
- אף פעם לא עשיתי את זה – לא יכולה לדבר מול קהל, לפתוח עסק, לעבוד על התזונה… כי אף פעם לא עשיתי את זה. (אולי הגיע הזמן ללמוד)
- אבל מה אם אכשל? – אם אסמוך על מישהו והוא יתעלל בי? אם אפתח עסק ואכשל? אם אנסה לעבוד על עצמי ואכשל? (פשוט מנסים שוב. לקחת אחריות על כשלונות).
- אבל זאת אשמתו – הוא לא מאפשר לי. זה בגלל בעלי. (האשמה של אחרים).
- ניסיתי את זה כבר – ניסיתי דיאטה, הייתי בחדר כושר, שלחתי קורות חיים, דיברתי מול קהל – זה לא עובד. (פשוט לעשות שוב ושוב. זה דורש המון המון המון תירגול).
- לעולם/תמיד – לעולם לא יקרה או אני תמיד נכשלת. אני אף פעם לא מצליחה.
- אני אנסה – לא מתחייב.
- אולי/ אני חושבת – אולי זה יכול לעבוד, אני חושבת שיהיה נחמד אם יהיה לי בן זוג נחמד, אולי אנסה שנה הבאה.
- אני לא טובה מספיק – לבנות עסק? אני לא יודעת איך. אני לא יודעת ללמוד קשה. אני גרועה במערכות יחסים. לא יודעת ללמוד אני לא חכמה מספיק. יש לי מגבלה
- אין טעם – מה הטעם בכל העבודה הזאת? אין טעם לחיים. בסוף כולנו נמות.
- יותר מדי מאמץ – אני מבינה מה אתה אומר אבל לא בא לעבוד כל כך קשה.
- אני מבוגר מדי – זה מאוחר מדי. אולי לפני 10 שנים זה היה עוזר לי. עכשיו מאוחר מדי להתחיל עסק, ללמוד, לרזות, להתפתח (זה אף פעם לא מאוחר מדי).
- לך זה קל – זה המקצוע שלך. היתה לך ילדות טובה. לי לא. לי יש מלא בעיות ומכשולים. (לכן צומחים. לומדים. עובדים קשה).
- אבל איך? – זה נשמע טוב, התלהבתי אפילו, אבל ישבתי לחשוב איך לעשות את זה ואני לא מבינה איך (לכן צריך לחקור. מחפשים מודלים, צופים בוידיאו, קוראים. ואז יודעים איך).
.מקורות
How to Stop Being A Victim – הרצאה.
המשך קריאה
עמוד בנושא תקשורת מקרבת