אמא שלי נפטרה לפני יותר מ 20 שנה. זה קרה בבוקר שאחרי ליל הסדר. כך יצא שכבר יותר מחצי מהחיים שלי אני בכלל בלי אמא. ובחצי השני, בעצם גם הייתי בלי אמא. כלומר, אמא שאפשר לקרוא לה אמא.
היום אני מבינה הרבה יותר. אני מבינה את הטרגיות שבחיים שלה. "מראש לא היה לאמא סיכוי" – ככה אחותי קראה לספר שכתבה על אמא שלי, וזה כל כך נכון. אמא שלי גדלה בלי אמא. אמא שלה מתה ימים ספורים אחרי שהיא נולדה. מהרגע שהיא נולדה, ודרך כל הילדות שלה, שום דבר לא העניק לה את התחושה שיש לה אמא.
היום אני מבינה שגם לי לא היה יותר מדי סיכוי. צמחתי לתוך בית שבו אני, ילדה רגישה מאוד, מתאימה את עצמי לאמא שמעולם לא התבגרה. שהיא אלכוהוליסטית. עד לא מזמן לא ידעתי עד כמה זה דרמטי. עד כמה זה יכול להשפיע על החיים של מי שגדל ככה. כשהבנתי, זה הסביר לי המון דברים. והחלטתי לשנות את הסיכויים שלי.
היו ימים שהרגשתי כאילו לקחתי את הגלולה האדומה. יצאתי מהמטריקס הפנימי שלי. פתאום השמיים התבהרו. הערפל התפזר. התחלתי לראות דברים. התחלתי לקרוא לדברים בשם. משפחה בלתי מתפקדת ריגשית. אלכוהוליזם. ילדה רגישה מאוד. נרקיסיזם. העברה בין דורית. המון מילים שהסבירו לי את העולם.
שמתי לב לאמא שחיה בתוכי. לא במובן ה"רומנטי" של המילה. היא ממש בתוכי, ומתפרצת בכל פעם שצפים לי רגשות מהעבר. אני רק מתחילה להבין מהי אמא מיטיבה, אמא מכילה שאוהבת בלי תנאי ומאפשרת לילדים שלה להיות מי שהם. אני מתחילה להבין מה לא היה לי. אני מקוה שאני מצליחה עכשיו לשנות את הגורל שלי ושל המשפחה שלי.
אמא שלי היתה גם אדם מיוחד לכל הדעות. אולי אם היה לה סיפור חיים אחר, הסוף שלה היה אחר. אני מנסה היום לחשוף גם צדדים בה שאני כן יכולה לאהוב, כי אני יודעת שגם הם נמצאים בתוכי. הלואי ואלמד לאהוב את עצמי, לאהוב אותה, ולתקן את העוול והטרגדיה שקרתה לנו.
אני מזמינה אותך להצטרף אלי למסע. לגלות את העולם כמו שהוא. להבין את עצמנו יותר טוב. לגלות את האופטימיות והשמחה מחדש. להתבגר ביחד.