שקרים קטנים, למה הם קורים?

לשקר, זאת פעמים רבות חלק מהמציאות בבית שבו יש בעיות אבל לא מדברים עליהן. לעתים זה דפוס שנוצר כדי להמנע מלהתמודד עם מציאות לא נעימה בבית – מחפים, ממציאים תירוצים, מתעלמים מהבטחות ועוד. אלה לא "שקרים" קשים, אלא יותר סילוף ושינוי קל של המציאות. למעשה השקר הגדול מכולם הוא ההכחשה של הבעיה במשפחה. כולם מנסים להתנהג כאילו הכל בבית בסדר, וסך הכל החיים פה נורמליים. על הבעיות נדיר שמדברים באופן שקוף וישיר. פעמים רבות בני המשפחה הבריאים מחפים על האדם עם הבעיה. כילדה ייתכן ולמדת לשקר כדי לחפות על כך שאת מתביישת להביא חברים הביתה, אבל לא אמרת את הסיבה האמיתית, ולמדת להמציא תירוצים כחלק מהנורמה.

ייתכן שכילדה גדלת בסביבה ביקורתית מאוד, והתגובות הביקורתיות מנעו ממך לעתים לספר את האמת כמו שהיא. וגילית שאם קצת תשני את העובדות, לא יבקרו אותך כל כך. אלה תמיד שקרים קטנים, ורוב הזמן אמרת אמת והיתה לך תדמית של דוברת אמת, אז האמינו לך. למרות שפעמים רבות אמירת האמת נחשבת לכאורה כערך חשוב במשפחות כאלה, כילדה בוודאי ראית שאין זה כך במציאות ושההורים שלך לא תמיד מתכוונים למה שהם אומרים. ואז האמת כבר מאבדת מהמשמעות שלה.

אבל, למעשה, אם מתבוננים בזה לעומק, אין יתרון אמיתי בשקר, זהו רק דפוס או הרגל שנותר מהילדות. כאישה בוגרת בוודאי היית מעדיפה לסגל דפוס של אמירת האמת. את עשויה למצוא את עצמך מסלפת את המציאות בדברים קטנים, לא מספרת על בגד חדש שקנית או משנה את סדר האירועים כדי שהדברים ייראו כאילו לא היתה לך ברירה אלא לעשות את מה שעשית, במקום לקחת אחריות על הבחירות שלך.

מאוד יכול להיות שהשקר הוא אוטומטי, ואת לא ממש בוחרת בו, וגם שבמציאות הנוכחית אין באמת סיבה לפחד. האם בדיעבד את מוצאת את עצמך מתחרטת, אך לא יודעת איך לסגת מהשקר ולא ממש מבינה למה בכלל שיקרת? לפעמים מושקעת המון אנרגיה בלתחזק את השקר, ולזכור מה אמרת למי.

חשוב להבין את הקשר בין הילדות שלך ובין הנטיה לסלף את המציאות. זה עוזר לסגת מהשקרים ולהתחיל לומר את האמת כמו שהיא, כאשר תביני ששיקרת לא מכוונה רעה אלא בגלל פחד שטבוע בך מהילדות. זה אפשרי לשנות את הדפוס הזה לאט לאט. אפשר להתחיל מלתקן שקרים שכבר נאמרו. להתנצל, ופשוט להגיד את האמת. זה נעים 🙂

לקריאה נוספת על התכונות של נשים שגדלו בבתים שלא תפקדו רגשית: http://sheliporat.com/traits/