סימפטיה או אמפתיה?

קראתי היום כתבה שמדברת על "איזה משפטים לא כדאי להגיד לאנשים בזמן אבל". הופתעתי קצת לגלות כמה המשפטים האלה מוכרים לי, מהמשפחה שלי, מהסביבה שלי, וגם לצערי מעצמי. משפטים כמו "הייתי באה לבקר אבל אני שונאת בתי חולים", "לפחות הוא לא סובל" או כל משפט שמתחיל ב"לפחות", ועוד. אני מכירה את ההתכווצות הזאת שאני מרגישה כשאני שומעת משפט לא מותאם, שמנסה להקטין או להעלים רגש. ומכירה את התחושה כשאני נתקלת ברגש לא נעים אצל מישהו אחר, ורק רוצה לגרום לו להרגיש יותר טוב, ועכשיו. מסתבר שלפעמים צריך פשוט להיות ברגש ביחד. בלי לתקן, בלי להקטין, פשוט להיות. אפשר להגיד משפטים של חביור ואמפתיה כמו "אני יודעת כמה אהבת אותה" או "אני לא יכולה לדמיין מה את עוברת אבל אני כאן להקשיב אם תרצי". וזה הכי הרבה שאפשר לעשות עבור מי שאנחנו אוהבים.

הכתבה למי שמתעניינת: What to say and what not to say to someone who is grieving