סינדרום הטראומה בעקבות הילדות

הנושא של פוסט טראומה מקבל יותר מודעות היום, ויש הבנה שכאשר אנחנו חוות אירועים טראומטיים, אם נקודתיים ואם ארוכי-טווח, יכולות לחלוף גם שנים אחרי החוויה, ופתאום, בעקבות טריגר,תתעורר תגובה חזקה כאילו חוזרים לאותה חוויה מהעבר. כאשר את חווה את התגובה את לא מבינה שהתעוררו בך רגשות מהעבר, ואת בטוחה שמה שקורה עכשיו במציאות, הוא מה שמעורר את הרגשות בעוצמה רבה שכזאת. בדרך כלל האדם השני בסיטואציה יחווה את התגובה שלך כחסרת פרופורציות..

למה יש בכלל את סינדרום הטראומה? למה כאב בלתי מודע מופיע שנים רבות אחרי הילדות וגורם לנו לשחזר דפוסים במערכות יחסים בוגרות?

כיצד הזיכרון הטראומטי נוצר?
התגובה הטבעית שלנו כאשר אנחנו חוות פחד או מצב מציף היא להגן על עצמינו. בעת מצוקה כזאת, המוח הקדמי, החושב נכבה והמוח התחושתי נכנס לפעולה (המערכת לימבית, הפרימיטיבית). הגוף מתמלא אדרנלין ואנחנו מוכנות להילחם או לברוח. כאשר אי אפשר לעשות משהו, אנחנו קופאות, אנחנו פשוט מתנתקות.

ככל שכילדה בילית יותר זמן בהתנתקות יש סיכוי גבוה יותר לפוסט טראומה בהמשך. הרגשות שחשת מודחקים ואת עושה מה שאפשר כדי לשרוד. כילדה היית לכודה במצב שלא יכולת לצאת ממנו והרגשת חוסר אונים וזעם. ייתכן וחווית גם תחושות קשות של חוסר אונים מול הורה גדול ומאיים, מה שעורר רגשות של פחד שקשה היה לך להתמודד איתו, בעיקר כאשר זה בא מההורים, האנשים שאמורים להגן עליך. במצבים כאלה בוודאי חשת שאין לך למי לפנות כי אותם הורים שאליהם את אמורה לפנות במצוקה, הם אלה שפוגעים בך.

חלק מהגורמים שעשויים ליצור חוויה שתיצור פוסט-טראומה הם:

  1. האם היה לך לאן לברוח כשהיית במצוקה?
  2. האם היתה לך תחושה של חוסר איזון מבחינת כח, האם ההורה הרגיש גדול ומאיים?
  3. האם יש מישהו חיצוני אשר עזר ותמך בך בשעות מצוקה? מישהו שעזר להרגיש ביטחון ותחושה של נורמליות אחרת.
  4. כמה זמן נמשך המצב שבו היית נסגרת ריגשית כדי להמנע מרגשות קשים מדי?
  5. באיזה גיל חווית את החוויות הקשות בבית? (ככל שיותר צעירה ההשפעות יותר קשות).

שילוב הגורמים יוצר טראומה שיכולה לצוץ גם אחרי שנים. שנים אחרי שעזבנו את הבית והפכנו לנשים בוגרות, אנחנו ממשיכות לסחוב חרדות לגבי עצמנו ולגבי מערכות יחסים, חרדות שלא תמיד אנחנו מבינות אותן. בעיני הקושי להבין את התגובות של עצמינו, זה מה שעומד במהות של חיי היום היום של אישה שגדלה עם הורה בלתי מתפקד.

מחוות קטנות כמו הרמת קול, מבט כעוס או שינוי במצב רוח עשוי לשלוח אותך חזרה למקום פנימי שבו את חשה חרדה ומאוימת מחדש. בגלל שהפגיעה שחווית בילדות היתה כרוכה במהותה מערכת יחסים לא בריאה, מערכות היחסים עצמן הן שמחזירות אותך לחוויות המאיימות. בגלל מנגנוני ההגנה שלך כילדה, את לא מצליחה להבין את הקשר. את לא מבינה למה את מגיבה כמו שאתה מגיבה. את בוודאי חשה בכנות שמקור המצוקה הוא מה שקורה עכשיו במציאות, ושאם רק תצליחי לתקן את המצב הנוכחי מול האדם שמפריע לך, תרגישי בסדר גמור. את לא עושה את ההקשר בין גודל המצוקה בהווה ובין הילדות שלך.

מה קורה לכאב המקורי?
כאשר כילדה נכנסת למצב הישרדותי מול מצב מפחיד או מלחיץ, זה עלול היה להביא למצב שבו את נמנעת מהכאב שאת צריכה להתמודד איתו עכשיו, כדי להצליח להישאר מודעת למה שקורה במציאות. הכאב המקורי עובר להיות מתחת לפני השטח, ומייצר מעין בריכה של רגשות לא מעובדים שעומדת בתוך עולמך הפנימי. כאב לא מעובד אינו נעלם, הוא מחכה למצב דומה שיעורר אותו ויעלה אותו לפני השטח ושתיזכרי בו. זה כאב ישן מהילדות שאת אפילו לא מודעת לו והוא מתעורר מטריגרים שקורים לך במערכות היחסים הבוגרות שלך.

מה הטריגרים להופעה של פוסט טראומה?
כמו שחיילים עשויים להיכנס למצב פוסט טראומטי בגלל שישמעו רעש שמזכיר פיצוץ, עבורך הטריגר הוא מערכות היחסים שלך. אותן תחושות של פגיעות, ותלות שחווית במערכת היחסים בילדות המוקדמת, נחוות מחדש במערכת היחסים הבוגרת. לכן את מעבירה את הרגשות הבלתי פתורים לתוך מערכת היחסים שלך.

למשל, כאשר הבן זוג צועק, או ילד בהתקף זעם, באופן בלתי מודע את שוב חוזרת בתודעה להיות ילדה שההורה צועק עליה. ואז את ניצבת שם, מבחוץ את נראית כאישה בוגרת, אבל בפנים את שוב ילדה שההורה צועק עליה. כאשר צועקים עליך את מכבה את הרגשות – כי זה הטריגר שלך, שמחזיר אותך למנגנון ההגנה מהילדות. לכן כל מערכות היחסים הן טריגר, אבל את לא מודעת לזה. את מפרשת את המציאות כדי להסביר לעצמך מה קורה פה: הבן זוג שלי ממש מעצבן! יש לנו בעיות רציניות במערכת היחסים! אבל, למרות שאולי יש בעיות במציאות, עדיין התגובה שלך היא בוודאי חסרת פרופורציות למציאות. בגלל שאת לא מודעת לחלק של התגובה הלא מודעת שלך, ולכך שיש מידע שהבאת מהעבר ואת מלבישה אותו על המציאות עכשיו, הסיטואציה הופכת לבלתי ניתנת לניהול. 

איך מרפאים את הטראומה?
האפקט השל סינדרום הטראומה שבו את ממשיכה לסחוב חרדות לגבי עצמך ולגבי מערכות יחסים, חרדות שלא תמיד את מבינה אותן, עומד במהות של להיות ילד של הורה בלתי מתפקד. הכאב הגדול שאת עשויה לחוש כאשר את הופכת להיות אמא הוא המצוקה שבשיחזור התוקפנות שלך כהורה כלפי בני הזוג והילדים שלך.

במאמר המאלף רוחות רפאים בחדר הילדים, מוסבר כי מנגנוני ההדחקה כמנגנון הגנה בילדות, הם שמספקים את המניע והאנרגיה לשיחזור הדפוסים במערכות יחסים בבגרות. אך מהו הדבר שהודחק? על פי המאמר, הזיכרון של מאורעות הפגיעה במהלך הילדות, כמו נטישה ותוקפנות, דווקא מופיעים בזכרונותינו באופן גלוי ומפורט. מה שלא נשאר בזכרון הוא ההתנסות הרגשית הקשורה בחוויות אלו!

המפתח מונח בגורל הרגשות בילדות. מגע עם הכאב מהילדות יכול להפוך לגורם רב עוצמה במניעת החזרה על הורות מכאיבה,. ואילו הדחקה ובידוד של הרגשות המכאיבים מביאים אותנו להזדהות עם התוקפנים.

בדוגמאות של המאמר, אישה אשר זכרה את המכות שקבלה בילדותה ואת הנטישה, לא זכרה את הפחד וחוסר האונים שעלו במצב הפגיעה והנטישה שחוותה. האפקט המקורי עבר הדחקה. כשהעבודה הטיפולית העלתה את האפקטים והם נחוו שוב ביחסים הבטוחים עם המטפלת, היא לא הטילה עוד את הכאב הזה על בנה. בדוגמה אחרת, אישה אחרת זכרה את הדחייה והנטישה בילדות, אך לא זכרה את החרדה הקשה, הבושה והאבל. רק אחרי שהם נחוו מחדש בטיפול, שוב לא הייתה צריכה להטיל את הכאב שלה ואת חטאי ילדותה על בתה. האפשרות לחיות מחדש את הסבל של הילדות, יחד עם הזכרונות, הובילו את שתי האמהות לומר 'לעולם לא ארצה שזה יקרה לילדי'.

מילים אלו מוכרות מהורים רבים שחיו ילדות קשה, וזוכרים כמה קשה היה להם, ומנסים למנוע מילדם לחוות חוויה דומה. אצל הורים אלו הכאב והסבל לא עברו הדחקה מלאה. הזכירה מאפשרת להם להימנע מחזרה עיוורת על העבר המורבידי. הם מסוגלים להזדהות עם הילד הפגוע (עם העצמי של הילדות) בעוד ההורה שאינו זוכר, עלול למצוא עצמו בברית לא מודעת ובהזדהות עם הדמויות המאיימות מהעבר. במצב זה את עשויה למצוא את עצמך משחזרת התנהגויות של הוריך כלפי הילדים שלך.

גם טיאן דייטון טוענת כי אם נהיה בטיפול וניקח מצבים כאלו, למשל הורה מפחיד שצועק עלינו, ונעבד את החוויה הריגשית עם מישהו שאיכפת לו, ובנוסף נעבור ניתוח אינטלקטואלי של מה שקרה, אנחנו יכולות לחזור לתגובה נורמלית. אנחנו יכולות ללמוד להתמודד יותר טוב או להימנע מהמצבים האלה בעתיד.

ולכן, זה לא חייב להיות גזר דין לכל החיים. את לא צריכה להרגיש לבד או שמשהו אצלך ממש לא בסדר רק בגלל שהכאב מהעבר חודר לתוך ההווה. ההמלצה היא לעבור טיפול אשר עוזר לעבד את הרגשות המודחקים מהעבר, ולהצטרף במידת האפשר לתכניות ריפוי ופגישות קבוצתיות אשר מפגישות אותך עם אנשים שיזדהו איתך. ההבנה והתקווה יכולים לעזור לך לשנות דפוסים ולהגיע לריפוי ותחושת חיים מחודשת.

 

מקורות

הרצאה של Tian dayton: ACoA Trauma Syndrome by Tian Dayton
 https://www.youtube.com/watch?v=iYZKto4SYts

Adult Children of Alcoholics and Trauma
https://www.huffingtonpost.com/dr-tian-dayton/adult-children-of-alcohol_1_b_6676950.html

רוחות רפאים בחדר הילדים
http://www.gilrach.co.il/2011/02/רוחות-רפאים-בחדר-הילדים/