חשבת פעם עם עצמך – האם המשפחה שלי יוצאת דופן? או שבהרבה משפחות יש הורים כאלה – לא בוגרים ריגשית, ללא גבולות בריאים, שגדלו בבית לא מתפקד ריגשית בעצמם?
לא פעם יצא לי לחשוב – איך זה שנראה שלכולם קשה עם הילדות שעברו? אולי אני פשוט מתחברת רק לאנשים שהיתה להם ילדות בעייתית, כי זה מרגיש לי מוכר ובטוח? כמה מהאמהות הן בעצם כאלה? כמה משפחות הן "רגילות"? אני חושבת הרבה על הדור לפני ההורים שלנו, דור של פליטים וניצולי שואה שבאו עם מטענים של טראומות לא מעובדות, שעברו לילדים שלהם. כמה אנשים במדינה הזו גדלו בסביבה רגשית בריאה?
מסתבר שיש באמת דרך להעריך את הדבר הזה לפי מחקרים. אני מסתכלת על זה מהכיוון של דפוסי היקשרות. לפי התיאוריה הזאת, יש שלושה דפוסי היקשרות עיקריים שמוכתבים על-ידי הקשר עם ההורים שלנו בילדות: התקשרות בטוחה (כלומר, בריאה ואוהבת), התקשרות נמנעת והתקשרות חרדתית. שתי האחרונות הן הבסיס לקשר אינטימי בעייתי, גם בין בני זוג, וגם בין הורים והילדים שלהם. דפוסי היקשרות בעייתייים נובעים מקושי ריגשי של ההורים, חוסר בגרות ריגשי, וחסכים ריגשיים.
מכל מה שאני נתקלתי, לרוב מדברים על כ 40% מהאוכלוסיה (בעולם המערבי) שאין להם דפוסי היקשרות בריאים. כן, זה הרבה. כמעט חצי מהאנשים לא חוו ילדות עם דפוס היקשרות בטוח ואוהב. ברור שיש סקאלה של התנהגויות ודפוסים, אבל בגדול, רק כחצי מהאוכלוסיה גדלו עם דפוסי היקשרות בריאים. בסביבה של משפחה תומכת ואוהבת. עם הורים מעצימים ובוגרים שנתנו להם בסיס טוב ואיפשרו להם להתבגר בצורה בריאה. החדשות המשמחות הן שזה אפשרי. ויש דרך להתבגר ריגשית, גם בגיל מאוחר ולאפשר לעצמנו מערכות יחסים יותר בטוחות, מבוססות על אהבה, ולא על פחדים.
הסירטון הבא מסביר את הנושא של דפוסי היקשרות:
https://www.youtube.com/watch?v=2s9ACDMcpjA
אז מה עושים עם זה? בעיני מה שחשוב פה הוא להבין מה קרה בילדות ואז להבין מה קרה לנו, ואיך אנחנו צומחות מפה ועוצרות את השיחזור של הדפוסים האלו בחיים שלנו. אני מזמינה אותך לבוא להבין ביחד, ללמוד כל פעם קצת על העבר, על ההווה, ועל עצמך בסדנה של חמישה מפגשים.
את הסדנה יצרתי כדי להעביר הלאה את התחושה שאני קיבלתי כשהבנתי לראשונה שיש סיבה לכל דפוסי ההתנהגות שמפריעים לי. הבנתי שלא "נולדתי כזאת". הבנתי שזאת לא אשמתי. ואני לא לבד. כיום, כשאני עמוק בתהליך של השינוי, אני רוצה להעביר את התחושה הזאת לעוד נשים כמוני. להעביר את התחושה שיש תקוה, יש חיים יותר שלווים. יש שלבים שכדאי לעבור כדי להתחיל תהליך של שינוי, של פיתוח מודעות ושחרור מדפוסי התנהגות וחשיבה שנוצרו בילדות וכיום מגבילים אותנו כנשים. זה דורש עבודה, אבל אם הולכים במסלול, מתחילים להשיר קליפות וזה תהליך לא קל אבל מעורר ומשמח. הצעד הראשון הוא הכרה בעבר, הכרה במציאות שלנו היום, ולהבין – האם את רוצה לעבור שינוי? הסדנה רק מעירה את המקומות הפנימיים שלך שכבר יודעים מה את רוצה, ועוזרת להתחיל להרגיש מה המסלול שלך.
אם את מרגישה שאת נמצאת בנקודה בחיים שאת רוצה לעבור שינוי ולא יודעת מאיפה להתחיל, אני מזמינה אותך ליצור איתי קשר – את יכולה להגיב פה בפוסט או לשלוח לי הודעה, ונראה איך אנחנו נפגשות.
אוהבת,
שלי
היי שלי!
שמי אפרת,
קודם כל חייבת להודות לך על הפוסטים שרשמת..מוצאת את עצמי מתחברת להרבה מהתוכן שיצקת בצורה רהוטה, ברורה ונגישה.
אני לא יודעת אם זה רלוונטי כי אני רואה שזה מלפני שנתיים אבל אם עדיין מתקיימות סדנאות אשמח להשתתף בהם
אז אם תוכלי ליצור קשר